חכמים הזהירו מפני התאפקות יתירה מלהשתין שמא בטנו תתנפח לכן אמרו: מותר להשתין בפני רבים ובלבד שלא יתאפק. ומעשה שהיה כך היה באדם שהתאפק מלהטיל מימיו ובטנו התנפחה. גם חכמים גדולים נהגו הלכה למעשה כהוראה זו; רב שמואל באמצע דרשה בפני הציבור נזקק להשתין ביקש שיפרסו לו סדין שיחצוץ בינו לבין הציבור והשתין. כשפגש את אביו, שגם הוא היה חכם גדול, אמר לו אביו: אתן לך כסף אם תחזור ותדרוש ברבים שמותר להשתין בפני הציבור כדי שלא יחשבו שבגלל שפרס סדין מותר רק בצנעה. כך היה מעשה בחכם, רב אשי שמו, שהלך על גשר ונזקק להשתין והשתין בגשר. אמרו לו שחמותו מגיעה ותראה אותו משתין, השיבם: אפילו באוזנה אשתין ובלבד שלא אסתכן. שאלו התלמידים: מניין שסיבת התנפחות הבטן מחמת התאפקות הטלת מי הרגליים, אולי הסיבה שהבטן התנפחה בגלל ששתה עלוקה? תשובה: היות ולאחר שהתאפק זמן רב הוא כבר לא הטיל מימיו באופן רגיל, אלא השתן שתת ולא קלח, משמע שמחמת ההתאפקות בטנו התנפחה. עוד סברו החכמים שהתאפקות מלהשתין עלולה לגרום לעקרות אצל הגבר. כי כך היא האנטומיה של דרכי השתן וצינורות הזרע; שני נקבים (צינורות?) יש לאדם באיבר המין אחד מוציא שתן והשני מוציא זרע, וביניהם מפרידה מחיצה דקה כקליפת השום. אדם המתאפק להשתין עלול לגרום לנקב במחיצה המפרידה בניהם ולגרום לעקרות. וכך דרש החכם, ריש לקיש שמו, את הפסוק: "בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ" (דברים, ז; 14) מתי לא תהיה עקר? כשתשתין כמנהג הבהמות; ללא בושה וברבים.
עוד הזהירו החכמים שלא ישתין אדם בכלי חרס ועל מדרון שאדמתו קשה בבבל מחשש שהשתן יזרום ויגיע מבבל עד לאזור ירושלים למעיין ששמו "עיטם". ומדוע יש בעיה שהשתן יגיע למעיין "עיטם"? ששם כוהן גדול טובל לפני כניסתו לבית המקדש ביום כיפורים (תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף מד, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"גמ'. אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: משתינין מים בפני רבים ואין שותין מים בפני רבים; ותניא נמי הכי: משתינין מים בפני רבים, ואין שותין מים בפני רבים, ומעשה באחד שביקש להשתין מים ולא השתין, ונמצא כריסו צבה. שמואל איצטריך ליה בשבתא דרגלא, נגדו ליה גלימא, אתא לקמיה דאבוה, א"ל: אתן לך ד' מאה זוזי וזיל אהדר עובדא, את דאפשר לך, דלא אפשר ליה ליסתכן? מר בר רב אשי איצטריך אגודא גמלא אשתין, אמרו ליה: חמתך קאתיא! אמר להו: באודנה. ותיפוק לי משום עלקא? בשותת. ת"ר: שני נקבים יש בו באדם, אחד מוציא שתן ואחד מוציא שכבת זרע, ואין בין זה לזה אלא כקליפת השום, בשעה שאדם נצרך אם נקבו זה לתוך זה נמצא עקר. אמר ר"ל: מאי דכתיב )דברים ז'( לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך, אימתי לא יהיה בך עקר – בזמן שבבהמתך. אמר רבי יהושע בן לוי: לא יהיה בך עקר – מן התלמידים, ועקרה – שלא תהא תפלתך עקורה לפני המקום, אימתי – בזמן שאתה משים עצמך כבהמה. אמר רב פפא: לא ישתין אדם מים לא על כלי חרס, ולא על מקום קשה, דאמר רב: הני מדורי דבבל מהדרי מיא לעין עיטם".