לדעת אחד מהחכמים הקדמונים, רבי יהודה שמו, משך הריונה של האישה הם תשעה חודשים בדיוק ואין הריונה תלוי במספר ימי ההריון אלא בחודשים. כלומר, לדעתו, בין אם החודשים מלאים (שלשים יום) בין אם חסרים (עשרים ותשע יום) משך ימי הריונה תלוי בתשעה חודשים עבריים ומספר ימי ההריון ישתנה על-פי קביעת חכמים את ראשי החודשים ואורכם. שאלו התלמידים: אם כך, מדוע אחד התלמידים [אין דרך התלמידים לסבור אחרת מדעת קדמונים], שמואל שמו, טען שמשך הריון האישה בדיוק מאתיים שבעים ואחד יום מזמן ההפריה של הביצית עם הזרע בניגוד לדעת החכם הקדמון שיתכן שיהיה פחות מכך או יתר מכך? אומנם, לדעת התלמיד שמואל, יתכן שההפריה תתקיים עד שלושה ימים משעשו סקס, לכן אם מודדים מיום שעשו סקס, יתכן שתלד לאחר מאתיים שבעים ושניים ימים, או מאתיים שבעים ושלושה ימים. על כל פנים כיצד חולק התלמיד על החכם הקדמון? תשובה: לתלמיד שמואל יש חכמים קדמונים אחרים להיתלות בהם. והם החסידים הראשונים שסברו שמשך הריון האישה בדיוק מאתיים שבעים ואחד ימים. ולכן נהגו לעשות סקס עם נשותיהן בערב של יום שלישי, רביעי, חמישי ושישי בלבד כדי שלא תלדנה ביום שבת ויגרמו לחלול שבת. משום שאם היו עושים סקס עם נשותיהם, בשבת בערב (מוצאי שבת) ראשון ושני יתכן שיילדו בשבת. וכך הוא החשבון – נניח שעשו סקס בערב של יום שני וגם ההפריה הייתה ביום שני בערב, אם נמדוד שלושים ושמונה שבועות שהם מאתיים שישים ושש ימים, הגענו לשני בערב, נוסיף את הימים כדי להשלים להריון של מאתיים שבעים ואחד ימים, כלומר עוד חמישה ימים, נמצא שתלד בשבת ותגרום לחלול שבת. שאלו התלמידים: מניין להם לחסידים הקדמונים משך זמן הריונה המדוייק של האישה? תשובה: למדו זאת מתוך הפסוק: "וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת רוּת וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּתֵּן ה' לָהּ הֵרָיוֹן וַתֵּלֶד בֵּן" (רות, ד; 13). את המילה הֵרָיוֹן המירו לערך מספרי (גימטרייה) שהוא מאתיים שבעים ואחד שהם ימי הריונה של האישה. הוסיף אחד התלמידים, מר זוטרא שמו, אומנם לדעת חסידים ראשונים משך הריונה של האישה בדיוק מאתיים שבעים ואחד ימים, ואינה מקדימה או מאחרת מכך. זה דווקא כשנכנסה לחודש התשיעי להריונה. אך אם היא יולדת בחודש השביעי להריונה, משך ימי הריונה אינם במדוייק של שבעה חודשים, כלומר מאתיים ועשרה ימים, אלא יכולה להקדים או לאחר. ומניין הבחנה זו? תשובה: מתוך הפסוק הבא: "וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֶד בֵּן" (שמואל א, א; 20). מתוך שנאמר לִתְקֻפוֹת, משמע משך הריונה היה שתי תקופות שהם שישה חודשים, ומתוך שנאמר הַיָּמִים משמע עבור עוד יומיים [דרכם של חכמים לפרש זמנים הכתובים במקרא בלשון רבים כשניים בלבד, לכן תקופות הן שתי תקופות – בשנה יש ארבע תקופות כמו ארבע עונות השנה – והימים הם שני ימים]. משמע, משך הריונה של חנה היה מאה ושמונים ושניים ימים ולא מאתיים ועשרה ימים. (תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף לח, עמוד א – דף לח, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"ר' יהודה אומר דיה וכו'. תניא, רבי יהודה אומר משום רבי טרפון: דיה חדשה, ויש בדבר להקל ולהחמיר. כיצד, קשתה שנים בסוף שמיני ואחד בתחלת תשיעי, ואפילו בתחלת תשיעי ילדה – הרי זו יולדת בזוב. אבל קשתה יום אחד בסוף שמיני ושתים בתחלת תשיעי, ואפילו בסוף תשיעי ילדה – אין זו יולדת בזוב. אמר רב אדא בר אהבה: ש"מ, קסבר רבי יהודה שיפורא גרים. איני, והא אמר שמואל: אין אשה מתעברת ויולדת אלא למאתים ושבעים ואחד יום, או למאתים ושבעים ושנים יום, או למאתים ושבעים ושלשה! הוא דאמר כחסידים הראשונים, דתניא: חסידים הראשונים לא היו משמשין מטותיהן אלא ברביעי בשבת, שלא יבואו נשותיהן לידי חלול שבת. ברביעי ותו לא? אימא: מרביעי ואילך. אמר מר זוטרא: מאי טעמייהו דחסידים הראשונים – דכתיב (רות ד') ויתן [ה'] לה הריון הריון בגימטריא מאתן ושבעים וחד הוו. אמר מר זוטרא: אפי' למ"ד יולדת לתשעה – אינה יולדת למקוטעים, יולדת לשבעה – יולדת למקוטעים, שנאמר (שמואל א' א') ויהי לתקופות הימים ותהר חנה ותלד בן, מיעוט תקופות – שנים, מיעוט ימים – שנים".