הכתובים מבולבלים וסותרים זה את זה בפרשת נשואי דוד עם מירב ומיכל שתי בנות שאול המלך.

כתוב אחד מספר ששאול התכוון להשיא את מירב לדוד ולבסוף נישאה לאדם אחר ששמו עַדְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי: "וַיְהִי בְּעֵת תֵּת אֶת מֵרַב בַּת שָׁאוּל לְדָוִד וְהִיא נִתְּנָה לְעַדְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי לְאִשָּׁה" (שמואל א, יח; 19).
כתוב אחר מציין שעַדְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי נישא למיכל ולא למירב: "מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֲשֶׁר יָלְדָה לְעַדְרִיאֵל בֶּן בַּרְזִלַּי הַמְּחֹלָתִי" (שמואל ב, כא; 8).

כתוב אחד מציין שדוד נשא את מיכל והתשלום עבור הנישואים היה 200 עורלות פלשתים:
"וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּלֶךְ הוּא וַאֲנָשָׁיו וַיַּךְ בַּפְּלִשְׁתִּים מָאתַיִם אִישׁ וַיָּבֵא דָוִד אֶת עָרְלֹתֵיהֶם וַיְמַלְאוּם לַמֶּלֶךְ לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ וַיִתֶּן לוֹ שָׁאוּל אֶת מִיכַל בִּתּוֹ לְאִשָּׁה" (שמואל א פרק יח; 27).
כתוב אחר מציין שהתשלום עבור נשואי דוד את מיכל היו 100 עורלות פלשתים בלבד:
"וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים אֶל אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל לֵאמֹר תְּנָה אֶת אִשְׁתִּי אֶת מִיכַל אֲשֶׁר אֵרַשְׂתִּי לִי בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים" (שמואל ב פרק ג; 14).

כתוב נוסף מציין שלמעשה מיכל נישאה לאדם אחר ששמו פַלְטִי בֶן לַיִשׁ: "וְשָׁאוּל נָתַן אֶת מִיכַל בִּתּוֹ אֵשֶׁת דָּוִד לְפַלְטִי בֶן לַיִשׁ אֲשֶׁר מִגַּלִּים" (שמואל א, כה; 44).
כתוב נוסף מחזק שדוד נשא מיכל לאחר נישואיה לפלטי בן ליש: "וַיִּשְׁלַח אִישׁ בֹּשֶׁת וַיִּקָּחֶהָ מֵעִם אִישׁ מֵעִם פַּלְטִיאֵל בֶּן לָיִשׁ. וַיֵּלֶךְ אִתָּהּ אִישָׁהּ הָלוֹךְ וּבָכֹה אַחֲרֶיהָ עַד בַּחֻרִים" (שמואל ב, ג; 15-16).

כתוב אחד מציין שלמיכל לא היו ילדים: "וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ" (שמואל ב, ו; 23).
כתוב אחר מציין שהיו לה חמישה ילדים: "וְאֶת חֲמֵשֶׁת בְּנֵי מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֲשֶׁר יָלְדָה לְעַדְרִיאֵל בֶּן בַּרְזִלַּי הַמְּחֹלָתִי" (שמואל ב, כא; 8).

כדי להבין את פרשנות חז"ל של הכתובים צריך לקבל שתי הנחות שהיו להם:
1. דוד נשא את מירב ומיכל.
2. אחד הדרכים לשאת אישה הוא כסף, או שווה כסף (כמו טבעת בימינו, או עורלות הפלשתים). כסף או שווה כסף צריך להינתן לאישה כדי לשאתה אך אם במקום לתת כסף הוא נשא אותה בחוב כספי אין הנישואין תופסים ובלשון חכמים: "המקדש במלווה אינה מקודשת".
וכך הסבירו חז"ל את הפסוקים הסותרים:
שאלו התלמידים את רבי יוסי: כיצד יתכן שדוד נשא שתי אחיות (מירב ומיכל) והלא אסור לשאת שתי אחיות? תשובה: דוד נשא את מיכל לאחר שמירב מתה. חכם אחר, ר' יהושע שמו, השיב תשובה אחרת: נשואי דוד למירב התבררו כנשואי טעות ולכן פקע תוקף הנישואין שלהם שהתיר לדוד לשאת את מיכל אחותה. ומניין שהיו קדושי טעות ולמעשה התברר שמירב מעולם לא הייתה אשתו החוקית של דוד? מן הכתוב: "תְּנָה אֶת אִשְׁתִּי אֶת מִיכַל" –מיכל אשתי ולא מירב אשתי, משמע מירב מעולם לא הייתה אשת דוד חוקית. המשיכו התלמידים לברר: מה הם קידושי הטעות בין דוד למירב? תשובה: דוד נשא את מירב במלווה, וכבר אמרנו "המקדש במלווה אינה מקודשת". ומהו החוב שחב שאול לדוד? תשובה: שאול הבטיח להורג גלית כסף ועושר שנאמר: " הָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ [לגלית] יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל" (שמואל א, יז;25 ). לאחר שהתברר שנשואי דוד ומירב פקעו אמר שאול לדוד שאם הוא מעוניין במיכל בתו הוא צריך להביא לו מאה עורלות פלשתים בתמורה. הלך דוד והביא מאה עורלות פלשתים לשאול. במאה עורלות אלה ובחוב הישן שחייב שאול לדוד קידש דוד את מיכל, כאילו אמר דוד כך: מיכל מקודשת לי כדת משה וישראל בעורלות הפלשתים ובחוב הקיים. דוד סבר שהמקדש בכסף (עורלות פלשתים) ובמלווה יחדיו דעת המקדש לשאתה בכסף ולא במלווה, לכן תפסו קידושי דוד ומיכל. ואילו שאול סבר שהמקדש בכסף ובמלווה יחדיו דעת המקדש לשאת במלווה והרי במלווה אין הקידושין תופסים. לכן לדעת שאול, קידושי דוד ומיכל לא חוקיים ולכן השיאה לפלטי בן ליש. אפשרות נוספת נתנו התלמידים לביאור מחלוקת שאול ודוד: שאול סבר, לעורלות הפלשתים אין ערך ממוני לכן הקידושין לא תופסים. לדעת דוד יש לעורלות ערך ממוני כי הם ראויים לאכילת כלבים וחתולים. המשיכו התלמידים לברר, לדעת דוד הרי מיכל נשואה ונחשבת אשת איש, אם כך כיצד נשאה פלטי בן ליש ושכב עם אשת איש? תשובה: פלטי לא שכב עם מיכל כל זמן נישואיה עמו. שאלו התלמידים: והלא כתוב: "וַיֵּלֶךְ אִתָּהּ אִישָׁהּ" משמע נהג בה מנהג אישות ושכב עמה. לא השיבו התלמידים, הוא נהג בה מנהג חיבה ודאגה כדרך איש לאישה. ממשיכים התלמידים לשאול: והלא כתוב: "הָלוֹךְ וּבָכֹה" משמע פלטי סבר שמיכל היא אשתו אחרת לא היה בוכה. תשובה: פלטי בכה שנאבדה ממנו מצוות שליטה על היצר כל זמן שמיכל עמו ולא שכב עמה. וראייה לכך, שלא שכבו, שנאמר: "עַד בַּחֻרִים" שהחשיבם הכתוב כבחורים שלא טעמו טעם ביאה.
לדעת החכם דלעיל, רבי יוסי, שנשואי מירב ודוד היו כדת וכדין, כיצד נישאה מירב לעדריאל? תשובה: אכן אלו היו נשואי עבירה ומירב ועדריאל עברו על איסור בעילת אשת איש.
והכתובים המיחסים למיכל נישואין עם עדריאל ולהם חמשה ילדים בניגוד ובסתירה לכתוב שלמיכל לא היו ילדים ובניגוד לכתוב שעדריאל נשא את מירב. מתיישבים כך: מירב הייתה נשואה לעדריאל ולהם נולדו חמשה ילדים, אלא שמיכל גידלה את הילדים, ומתוך חיבת מעשה מיכל ייחס הכתוב את ילדי מירב למיכל ואת בעל מירב עדריאל כבן זוגה של מיכל. (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף יט, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"שאלו תלמידיו את רבי יוסי: היאך נשא דוד שתי אחיות בחייהן? – אמר להן: מיכל אחר מיתת מירב נשאה. רבי יהושע בן קרחה אומר: קידושי טעות היו לו במירב, שנאמר (שמואל ב' ג') תנה את אשתי את מיכל אשר ארסתי לי במאה ערלות פלשתים. מאי תלמודא? – אמר רב פפא: מיכל אשתי, ולא מירב אשתי. מאי קידושי טעות? דכתיב: (שמואל א' י"ז) והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עשר גדול וגו'. אזל קטליה. אמר לו: מלוה אית לך גבאי, והמקדש במלוה – אינה מקודשת. אזל יהבה לעדריאל, דכתיב, (שמואל א' י"ח) ויהי בעת תת את מירב בת שאול לדוד וגו'. אמר ליה: אי בעית דאתן לך מיכל – זיל אייתי לי מאה ערלות פלשתים. אזל אייתי ליה. אמר ליה: מלוה ופרוטה אית לך גבאי. שאול סבר: מלוה ופרוטה – דעתיה אמלוה, ודוד סבר: מלוה ופרוטה – דעתיה אפרוטה. ואיבעית אימא: דכולי עלמא מלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה, שאול סבר: לא חזו ולא מידי, ודוד סבר: חזו לכלבי ושונרי. ורבי יוסי, האי, תנה את אשתי את מיכל, מאי דריש ביה? רבי יוסי לטעמיה, דתניא: רבי יוסי היה דורש מקראות מעורבין, כתיב (שמואל ב' כ"א) ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול את אדמני ואת מפיבשת ואת חמשת בני מיכל אשר ילדה לעדריאל המחלתי וגו'. וכי לעדריאל נתנה? והלא לפלטי בן ליש נתנה! דכתיב (שמואל א' כ"ה) ושאול נתן את מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן ליש וגו'! אלא: מקיש קידושי מירב לעדריאל לקידושי מיכל לפלטי, מה קידושי מיכל לפלטי בעבירה – אף קידושי מירב לעדריאל בעבירה. ורבי יהושע בן קרחה נמי, הכתיב את חמשת בני מיכל בת שאול. אמר לך רבי יהושע: וכי מיכל ילדה? והלא מירב ילדה! מירב ילדה ומיכל גידלה, לפיכך נקראו על שמה. ללמדך שכל המגדל יתום בתוך ביתו – מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו…כתיב פלטי וכתיב פלטיאל אמר רבי יוחנן: פלטי שמו, ולמה נקרא שמו פלטיאל – שפלטו אל מן העבירה, מה עשה? נעץ חרב בינו לבינה, אמר: כל העוסק בדבר זה ידקר בחרב זה. והכתיב (שמואל ב' ג') וילך אתה אישה! – שנעשה לה כאישה. – והכתיב (שמואל ב' ג') הלוך ובכה – על המצוה דאזיל מיניה, עד בחרים – שנעשו שניהם כבחורים שלא טעמו טעם ביאה".