הקונה מחברו גוזלי יונים מהשובך העתידים לבקוע מביציהם למשך שנה, קבעו חכמים קדמונים שזוג הגוזלים הראשון שבקע שייכים למוכר ולא לקונה. הסיבה, שזוג הגוזלים הראשון נשאר בידי המוכר, כדי ששובכו לא יתרוקן לחלוטין מיוניו. ואם לא יישארו גוזלים בשובך גם היונים עצמם (ההורים) יעופו ולא יחזרו לשובך. שאלו התלמידים: חכמים קדמונים במקום אחר קבעו שזוג הגוזלים הראשון והשני שניהם יישארו בידי המוכר. בניגוד לנאמר לעיל, שרק זוג גוזלים ראשון נשאר בידי המוכר. תשובה: זוג הגוזלים השני שנשאר בשובך כוונתם לזוג הגוזלים שבקעו מביציהם של זוג הגוזלים הראשון. אך זוג הגוזלים השני שבקעו מזוג הורי היונים שייכים לקונה. שאלו התלמידים: הסיבה שמשאירים זוג גוזלים ראשון בשובך, כדי שהורי הגוזלים יישארו בשובך בגלל הצורך לחיות בצוותא עם גוזליהם ובני זוגם. אם כך, זוג הגוזלים הראשון, יישאר בשובך בגלל הצורך שלו בחיי צוות עם בן זוגו והוריו, ומדוע הצריכו חכמים קדמונים להשאיר גם זוג גוזלים שני בידי המוכר? תשובה: הורים זקוקים לחיות בצוותא עם גוזליהם אבל הגוזלים אינם זקוקים לחיות בצוותא עם הוריהם (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף פ, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"מתני'. הלוקח פירות שובך מחבירו – מפריח בריכה ראשונה; פירות כוורת – נוטל ג' נחילים ומסרס; חלות דבש – מניח ב' חלות; זיתים לקוץ – מניח שתי גרופיות.
גמ'. והתניא: בריכה ראשונה ושניה! אמר רב כהנא, לא קשיא: הא לה, הא לאמה. מאי שנא אמה? דמיצטוותא אברתא ואזוגא דשבקינן לה, איהי נמי תיצטוותא אאמה ואזוגא דשבקינן לה! אמה אברתא מיצטוותא, ברתא אאמה לא מיצטוותא".