בתורה מסופר שלתיבת נוח נכנסו שבעה זוגות מהבהמות הטהורות ומהבהמות הלא טהורות זוג אחד בלבד זכר ונקבה, כך כתוב: "מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּו" (בראשית, ז; 2). שאלו התלמידים, מדוע האניש הכתוב את החיות באומרו; "אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ" וכי יש "אישות וקשרי נישואים" לבהמות? הרי נקבת החיה נזקקת לזכרים רבים ואינה מתחייבת לזכר אחד בלבד כדרך בני אדם הנישאים. תשובה: לתיבה נכנסו רק זוגות חיות שהיו נאמנים זה לזו כדרך זוגות נישואים. שאלו התלמידים: וכיצד ידע נוח איזה זוג היה נאמן ואיזה לא? תשובה: זוג שהיה נאמן התיבה קיבלה אותו וזוג שלא היה נאמן התיבה לא קיבלה אותו וזה נעשה בדרך נס וקדושה. תלמיד אחר, ר' אבהו שמו, הסביר שהבהמות שחיו כדרך אישות ונישואים אלוהים זימן אותם לתיבה והם באו מעצמם.
המשיכו התלמידים לבאר את קורות החיות והעופות בתיבת נוח; נכתב בתורה לאחר שפסק המבול, שלח נוח את העורב לבדוק את מצב המים מחוץ לתיבה: "וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ" (בראשית, ח; 7). הסביר אחד התלמידים, ריש לקיש שמו, שהעורב בא בטענה וביקורת כלפי נוח – מדוע, כך טען העורב, החליט נוח לשלוח דווקא את מין העורב שיש לו בת זוג אחת בלבד במקום לשלוח מהחיות הטהורות שיש להם שבעה זוגות? לחיזוק טענתו אמר: אם יבוא אחד משרי השמיים כמו שר האחראי על השמש או שר האחראי על הקור והצינה ויהרוג את העורב הרי שנקבת העורב תישאר בודדה ולא תוכל לפרות ולהתרבות ונמצא שמין העורב יכלה מהעולם. ואולי, כך טען העורב, נוח החליט לשלוח דווקא את העורב הזכר משום שהתאווה לעורב ממין נקבה ורצה לקיים עמה יחסי מין. נוח, שנפגע מאשמת העורב, השיבו כך: עורב רשע, אפילו עם אישתי נאסר עליי לקיים יחסי מין ואתה חושד בי שאקיים יחסי מין עם עורב? שאלו התלמידים: ומניין שנאסר על נוח ואשתו וכן על כל החיות לקיים יחסי מין בתיבה? תשובה: מתוך שהכתוב שינה את סדר כניסתם ויציאתם מהתיבה. בכניסתם נכתב: "וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ " (בראשית, ו; 18) ואילו ביציאתם נכתב: "צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָוּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ" (בראשית, ח; 16). עוד קבעו חכמים – שני זוגות של חיות ואחד מבני נוח קיימו יחסי מין בתיבת נוח למרות שאלוהים אסר זאת עליהם ולכן נענשו. כלב וכלבה – עונשם שלאחר ההזדווגות הם יהיו קשורים יחדיו ולא ייפרדו זו מזה. עורב ועורבת – עונשם שאת זרעו הוא יוציא מפיו לפי הנקבה. וחם, בנו של נוח – עונשו שיהיה כושי שחור והם האפריקאים זרעו של חם. (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף קח, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"(בראשית ז') מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו, אישות לבהמה מי אית לה? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאותם שלא נעבדה בהם עבירה. מנא ידע? – אמר רב חסדא: שהעבירן לפני התיבה, כל שהתיבה קולטתו – בידוע שלא נעבדה בהם עבירה, וכל שאין התיבה קולטתו – בידוע שנעבדה בה עבירה. רבי אבהו אמר: מאותן הבאין מאיליהן. …(בראשית ח') וישלח את הערב, אמר ריש לקיש: תשובה ניצחת השיבו עורב לנח, אמר לו: רבך שונאני ואתה שנאתני. רבך שונאני – מן הטהורין שבעה, מן הטמאים שנים. ואתה שנאתני – שאתה מניח ממין שבעה ושולח ממין שנים, אם פוגע בי שר חמה או שר צנה לא נמצא עולם חסר בריה אחת? או שמא לאשתי אתה צריך? אמר לו: רשע: במותר לי נאסר לי – בנאסר לי לא כל שכן. ומנלן דנאסרו – דכתיב (בראשית ו') ובאת אל התבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך, וכתיב (בראשית ח') צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך, ואמר רבי יוחנן: מיכן אמרו שנאסרו בתשמיש המטה. תנו רבנן: שלשה שמשו בתיבה, וכולם לקו: כלב, ועורב, וחם. כלב – נקשר, עורב – רק, חם – לקה בעורו".