חכמים הזהירו מפני סכנות הנגרמות ממעשה כשפים ואמרו שלא יהלך אדם בין שני כלבים, בין שני דקלים ובין שתי נשים וההפך – שכלב דקל ואישה לא יעברו בין שני אנשים. יש אומרים שגם חזיר ונחש בכלל האזהרה. ואם קרה המקרה ואדם לא נשמר ועבר, למשל בין שתי נשים, כיצד ינצל מסכנת הכשפים המאיימת לבוא? תשובה: יאמר את הפסוק הבא: "אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם … כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל" (במדבר, כג; 22-23) על- ידי פסוק זה המורה שבני ישראל לא יושפעו מכשפים והמילה "אל" נמצאת בתחילת הפסוק ובסופו, כך ינצל מי שעבר בין שתי נשים מהכשפים העלולים להזיקו. אישה שהייתה במחזור ועברה בין שני גברים, אם הייתה בתחילת המחזור היא גורמת למותן, אם בסוף המחזור היא גורמת למריבה ביניהם. ומה יעשו שני גברים אלה כדי להינצל מהפורענות הנזכרת? יאמרו את הפסוק דלעיל. שתי נשים שישבו בצדי הדרך אחת מעבר הדרך מצד זה והשנייה מעבר לדרך בצד השני ופניהן זו מול זו חזקתן שעוסקות במעשה כשפים. ומה יעשה אדם שנצרך לעבור בדרך בו הנשים יושבות משני צדדיו? אם יש דרך אחרת יעבור בה, ואם לאו ימתין לאדם נוסף ויתנו יד זה לזה ותוך כדי שיעברו יחליפו את הידיים בניהם. ואם לא נמצא אדם נוסף? יעבור בין שתי הנשים לאחר שיאמר משפט זה: "השדים ששמותיהם – 'אגרת', 'אזלת', 'אוסיא' ו'בלוסיא' נהרגו על-ידי חיצים". אדם שפגש אישה ביציאתה מהמקווה לצורך קיום מצוות קיום יחסי מין עם בעלה, אם הקדים וקיים יחסי מין עם אשתו לפני האישה שפגש ביציאתה מהמקווה, אזי "רוח זנונים" תאחוז את רוחו. ואם האישה שיצאה מהמקווה הקדימה וקיימה יחסי מין אזי "רוח זנונים" תאחוז את רוחה. וכיצד ינצלו מ"רוח זנונים" זו? יאמרו את הפסוק הבא: "שֹׁפֵךְ בּוּז עַל נְדִיבִים וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא דָרֶךְ" (תהלים, קז; 40). (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קיא, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"תנו רבנן: שלשה אין ממצעין ולא מתמצעין, ואלו הן: הכלב והדקל, והאשה. ויש אומרים: אף החזיר, ויש אומרים: אף הנחש. ואי ממצעין מאי תקנתיה? אמר רב פפא: נפתח באל ונפסיק באל. אי נמי: נפתח בלא ונפסיק בלא. הני בי תרי דמצעא להו אשה נדה, אם תחלת נדתה היא – הורגת אחד מהן, אם סוף נדתה היא – מריבה עושה ביניהן. מאי תקנתיה? נפתח באל ונפסיק באל. הני תרי נשי דיתבן בפרשת דרכים, חדא בהאי גיסא דשבילא וחדא באידך גיסא, ומכוונן אפייהו להדדי – ודאי בכשפים עסיקן. מאי תקנתיה? אי איכא דירכא אחרינא – ליזיל בה, ואי ליכא דירכא אחרינא, אי איכא איניש אחרינא בהדיה – נינקטו לידייהו בהדי הדדי וניחלפו, ואי ליכא איניש אחרינא – נימא הכי: אגרת אזלת אסיא בלוסיא מתקטלא בחיק קבל. האי מאן דפגע באיתתא בעידנא דסלקא מטבילת מצוה, אי איהו קדים ומשמש – אחדא ליה לדידיה רוח זנונים, אי איהי קדמה ומשמשה – אחדא לה לדידה רוח זנונים. מאי תקנתיה? לימא הכי: (תהלים קז) שפך בוז על נדיבים ויתעם בתהו לא דרך".