חכמים קדמונים (תנאים) קבעו שני תנאים לסכך סוכה: 1. צריך להיות מהצומח ובלשונם: "גידולו מן הארץ". 2. שאינו כלי, לדוגמה סל עשוי מנצרים אסור לסכך בו, ואינו אוכל, לדוגמה פירות. ובלשונם: "דבר שאינו מקבל טומאה". שאלו התלמידים: מניין לחכמים תנאים אלו? תשובה: חכם אחד, ריש לקיש שמו, למד כך; היות ובני ישראל כשיצאו ממצרים אלוהים הושיבם בסוכות עשויות מסכך ענני כבוד, ועננים נוצרים מאדים העולים מהארץ שנאמר : "וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (בראשית, ב; 6). ואדים גם אינם מקבלים טומאה, משמע הסכך צריך להיות מגידולי הארץ ואינו כלי. שאלו התלמידים: הלא יש מן החכמים הסוברים שבני ישראל כשיצאו ממצרים ישבו בסוכות ממש ולא סוכות מענני כבוד. אם כך הסכך לא היה מאדים!?
חכם אחר למד מדרשה אחרת, נאמר בתורה כך: "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ" (דברים, טז; 13). המילה חג נדרשת לקורבן הנקרא חגיגה כלומר בעל חיים. והיות והמילה חג צמודה למילה סוכות ניתן ללמוד שסכך הסוכה דינו כבעלי חיים. כשם שבעלי חיים גידולם מהארץ ואינם מקבלים טומאה כיוצא בו תנאי הסכך. שאלו התלמידים: אם כך, שתנאי סכך נלמדים מבעלי חיים, ניתן להסיק שאפשר לסכך סוכה בבעלי חיים. חכם אחר, רבין שמו, למד דיני סכך מהכתוב האומר: " בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ" כלומר, מקש וגבעולי התבואה הנמצאים בגורן ומזמורות הנמצאים ביקב שגידולם מהארץ ואינם מקבלים טומאה. שאלו התלמידים: ואולי הכוונה במילה מִגָּרְנְך לגבעול יחד עם החיטים עצמם, ומתוך כך נסיק שגם פירות מותרים לסכך בהם. עוד המשיכו לשאול, ואולי במילה "מִיִּקְבֶך" הכוונה לענבים עצמם ומתוך כך נסיק שגם פירות מותר לסכך בהם. השיב אחד התלמידים, ר' זירא שמו, היות ונכתב "יקב" שמשמעו יין, והואיל ואין אפשרות טכנית לסכך ביין, על כורחך צריך לפרש את הכתוב בזמורות הגפן. תלמיד אחר, ר' ירמיה שמו, טען שיש אפשרות טכנית לסכך ביין כגון; יין שנקרש ונקפא ונעשה כתאנה מיובשת, לכן ניתן לפרש את הכתוב שיש לסכך ביין. מתוך טענת ר' ירמיה חזר בו ר' זירא מטענתו. תלמיד אחר, רב אשי שמו, למד את תנאי הסכך מהכתוב הבא: "צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִיםוַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב" (נחמיה, ח; 15). משמע את הסוכות סככו מעלי עצים שונים. שאל אחד התלמידים: מדוע הכתוב כפל פעמיים את אותו עץ: וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת (לדעת חכמים עץ עבות המוזכר בתורה הוא הדס)? תשובה: הדס אחד לארבעת המינים והדס שני לסכך את הסוכה.( תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף יא, עמוד ב – דף יב, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"זה הכלל כל דבר שמקבל טומאה כו'. מנא הני מילי? אמר ריש לקיש: אמר קרא (בראשית ב) ואד יעלה מן הארץ, מה אד דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ – אף סוכה דבר שאין מקבל טומאה וגידולו מן הארץ. – הניחא למאן דאמר ענני כבוד היו, אלא למאן דאמר סוכות ממש עשו להם, מאי איכא למימר? דתניא: (ויקרא כג) כי בסכות הושבתי את בני ישראל – ענני כבוד היו, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם. הניחא לרבי אליעזר, אלא לרבי עקיבא מאי איכא למימר? כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: אמר קרא (דברים טז) חג הסכות תעשה לך – מקיש סוכה לחגיגה, מה חגיגה – דבר שאינו מקבל טומאה, וגידולו מן הארץ, אף סוכה – דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ.
אי מה חגיגה בעלי חיים, אף סוכה נמי בעלי חיים! – כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: אמר קרא (דברים טז) באספך מגרנך ומיקבך – בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר – ואימא גורן עצמו ויקב עצמו! – אמר רבי זירא: יקב כתיב כאן, ואי אפשר לסכך בו. – מתקיף לה רבי ירמיה: ואימא יין קרוש הבא משניר, שהוא דומה לעיגולי דבילה! – אמר רבי זירא: הא מלתא הוה בידן, ואתא רבי ירמיה ושדא ביה נרגא. רב אשי אמר: מגרנך – ולא גורן עצמו, מיקבך – ולא יקב עצמו. רב חסדא אמר מהכא: (נחמיה ח) צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות. היינו הדס היינו עץ עבות! אמר רב חסדא: הדס שוטה לסוכה, ועץ עבות ללולב".