ימי חול המועד ושנת השביעית אסורים במלאכות השדה. אלא אם כן זו עובדה לצורך שימור השדה שלא יפסיד כגון: לצוד עכברים וחולד הגורמים לנזק לשדה. כיוצא בו, אמרו חכמים קדמונים (תנאים), מותר להחריב בחול המועד ובשנת השביעית קני נמלים, הגורמים נזק לשדה. שאלו התלמידים: כיצד מחריבים קני נמלים? תשובה: החכם, רבן שמעון בן גמליאל שמו, מציע, לקחת עפר של קן נמלים אחד ולתת בקן נמלים אחר וההפך מתוך החלפת העפר הבלתי מזוהה הנמלים הורגים זה את זה. סייג אחד התלמידים, רב יימר בר שלמיא שמו, וקבע: שקיני נמלים אלו צריכים להיות חוצצים במי נהר ללא גשר, חתיכת עץ וחבל בניהם , כך שלא תהיה גישה בין הנמלים שבשני הקינים ומתוך כך אינם מכירים אלו עפרם של אלו. עוד סייג ואמר שהמרחק בין קני הנמלים צריך להיות יותר מארבעה ק"מ (בלשונם: "פרסה"). אם המרחק בניהם קרוב יותר, נהר החוצץ בניהם אינו מועיל אלא עדיין מכירים נמלים אלו עפרם של אלו והחלפת העפר לא תגרום להם להרוג אחד את השני. (תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ו, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"משנה. צדין את האישות ואת העכברים משדה האילן ומשדה הלבן כדרכו, במועד ובשביעית. וחכמים אומרים: משדה האילן – כדרכו, ומשדה הלבן – שלא כדרכו. ומקרין את הפירצה במועד, ובשביעית בונה כדרכו.
גמרא. מאי אישות? אמר רב יהודה: בריה שאין לה עינים. אמר רבא בר ישמעאל, ואיתימא רב יימר בר שלמיא: מאי קרא? +תהלים נ"ח+ כמו שבלול תמס יהלך נפל אשת בל חזו שמש. תנו רבנן: צדין את האישות ואת העכברים משדה הלבן ומשדה האילן כדרכו, ומחריבין חורי נמלים, כיצד מחריבין? רבן שמעון בן גמליאל אומר: מביא עפר מחור זה ונותן לתוך חור זה, והן חונקין זה את זה. אמר רב יימר בר שלמיא משמיה דאביי: והוא דקאי בתרי עברי נהרא, והוא דליכא גשרא, והוא דליכא גמלא, והוא דליכא מצרא. עד כמה – עד פרסה".