אחד החכמים , רבא שמו, שאל חכם אחר: הנביא ירמיהו ניבא בשם אלוהים שצדקיהו המלך ימות בשלום ויעשו לו הספד ולמעשה הוא הוגלה על-ידי נבוכדנצר לבבל ואת עיניו עוורו ושם מת. הנה כך ניבא ירמיהו: "אַךְ שְׁמַע דְּבַר ה' צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה כֹּה אָמַר ה' עָלֶיךָ לֹא תָמוּת בֶּחָרֶב: בְּשָׁלוֹם תָּמוּת… וְהוֹי אָדוֹן יִסְפְּדוּ לָךְ … (ירמיהו, לד; 5 –4). ולמעשה כך אירע לצדקיהו: וְאֶת בְּנֵי צִדְקִיָּהוּ שָׁחֲטוּ לְעֵינָיו וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר וַיַּאַסְרֵהוּ בַנְחֻשְׁתַּיִם וַיְבִאֵהוּ בָּבֶל" (מלכים ב, כה; 7. ירמיהו, נב; 10-11). השיבו החכם כך: אומנם צדקיהו מת בגלות עוור אך כוונת נבואת ירמיהו במילים: "ימות בשלום" שמלך בבל נבוכדנצר מת בחיי צדקיהו מה שגרם לצדקיהו נחת, שלווה ושלום. עוד המשיך החכם דלעיל לשאול: הנביאה חולדה ניבאה על המלך יאשיהו שיקבר בשלום ולא יראה את הרעות הבאות על ארצו ולמעשה נכו מלך מצריים הרגו בדקירת חרבות רבים בגופו. הנה כך ניבאה חולדה הנביא ליאשיהו: "לָכֵן הִנְנִי אֹסִפְךָ עַל אֲבֹתֶיךָ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל קִבְרֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם וְלֹא תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה" (מלכים ב, כב ; 20). וכך אירע למלך יאשיהו: "וַיֹּרוּ הַיֹּרִים לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ" (דברי הימים ב, לה; 23) וחכם אחד הוסיף שמספר החרבות הרב שדקרו את גופו של יאשיהו עשו את גופו למסננת. השיבו החכם כך: אומנם מותו של יאשיהו היה טרגי אך נבואת חולדה בדבריה " וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל קִבְרֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם" כוונתה שבימי יאשיהו לא חרב בית המקדש וזה גרם לו לנחת ושלווה. (תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כח, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"אמר ליה רבא לרבה בר מרי, כתיב ביה בצדקיהו בשלום תמות וכתיב (ירמיהו ל"ט) ואת עיני צדקיהו עור! אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: שמת נבוכדנאצר בימיו. ואמר רבא לרבה בר מרי: כתיב ביה ביאשיהו (מלכים ב' כ') לכן הנני אסיפך על אבתיך ונאספת אל קברתיך בשלום וכתיב (דברי הימים ב' ל"ה) וירו הירים למלך יאשיהו! ואמר רב יהודה אמר רב: שעשאוהו ככברה! – אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: שלא חרב בית המקדש בימיו".