אמר אחד החכמים, רב יהודה שמו, כל החי שברא אלוהים בעולם בראם זכר ונקבה. אפילו לויתן נחש-בריח ולויתן נחש-עקלתון, שהם גדולים מאוד, זכר ונקבה בראם. אלא שלויתנים גדולים אלה, אם יתרבו יחריבו את העולם לכן אלוהים סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא. כך גם לגבי הבהמות הגדולות מאוד, ששמם "בהמות בהררי אלף", אלוהים בראם זכר ונקבה. אלא שבהמות ענקיות אלה אם יתרבו יחריבו את העולם לכן אלוהים סירס את הזכר וצינן את הנקבה מיצרה המיני. שאלו התלמידים: מדוע אלוהים לא צינן את נקבת הלויתן כפי שצינן את בהמת הנקבה? תשובה: דגים פרוצים במיניות וצינון הנקבה לא יעזור להם להתאפק מלהזדווג ועלולים להתרבות ולהחריב את העולם. המשיכו תלמידים לשאול: מדוע אלוהים סירס את זכר הלויתן ואת הנקבה הרג ולא ההפך; שיהרוג את הזכר וימליחנו ואת הנקבה ייעקר? תשובה: המלחת נקבת הלויתן עדיפה ומשובחת מהמלחת הזכר. תשובה נוספת: היות ואלוהים מתכוון להשתעשע עם הלויתן הזכר אין ראוי להשאיר את הנקבה יחד אתו – אין זו דרך ארץ שאלוהים ישתעשע עם זכר ונקבה יחדיו. המשיכו התלמידים לשאול: מדוע אלוהים צינן את נקבת הבהמה, שימליחה כמו שנהג כלפי לויתן נקבה? תשובה: דג מלוח משובח, בשר מלוח לא משובח. (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף עד, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שברא הקב"ה בעולמו – זכר ונקבה בראם, אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון – זכר ונקבה בראם, ואלמלי נזקקין זה לזה – מחריבין כל העולם כולו, מה עשה הקב"ה? סירס את הזכר, והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר: )ישעיהו כ"ז( והרג את התנין אשר בים. ואף בהמות בהררי אלף – זכר ונקבה בראם, ואלמלי נזקקין זה לזה – מחריבין כל העולם כולו, מה עשה הקב"ה? סירס הזכר, וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר: (איוב מ') הנה נא כחו במתניו – זה זכר, ואונו בשרירי בטנו – זו נקבה. התם נמי ליסרסיה לזכר וליצננה לנקבה! דגים פריצי. וליעביד איפכא! איבעית אימא: נקבה מליחא מעלי; איבעית אימא, כיון דכתיב: )תהלים ק"ד( לויתן זה יצרת לשחק בו, בהדי נקבה לאו אורח ארעא. הכא נמי לימלחה לנקבה! כוורא מליחא מעלי, בשרא מליחא לא מעלי".