יהודי מסורס שאינו יכול להוליד אסור להינשא ליהודייה (אלא אם כן היא בעצמה פסולה כגון ממזרת) כי כך כתוב: "לֹא יָבֹא [לא יינשא] פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל ה' [יהודיות] (דברים, כג; 2). חכמים קבעו שפצוע דכא הוא אדם שאשכיו נפגעו ואינו יכול להפרות ביצית. כרות שפכה מי שאיבר מינו נחתך ואינו יכול להפרות ביצית. עוד קבעו חכמים שאם יש נקב בעטרה של כיפת האיבר מין הוא נידון ככרות שפכה שאינו יכול להוליד ולכן אסור לו להתחתן עם יהודייה. אחד החכמים, שמואל שמו, הוסיף שאם היה נקב ולאחר מכן נסתם כך שאם הוא יפלוט שכבת זרע הנקב יפתח ויתרחב אזי נידון הוא ככרות שפכה שאינו יכול להוליד. שאל אחד מהתלמידים: כיצד ניתן לבדוק הלכה למעשה אם הנקב יפתח ויתרחב כשיפלוט שכבת זרע? הרי מעשה אוננות אסורה. השיב חכם אחד,רב יוסף שמו, יקח לחם שעורים חם ויניחנו על פי הטבעת וזה יגרום לו גירוי מיני עד שיפלוט שכבת זרע. טען אחד התלמידים, אביי שמו, שאין צורך במעשה גירוי גדול כדי להגיע לשפיכה דיי לו שנעביר בגדים יפים של אישה והוא יתגרה ויגיע לשפיכה. שאל אחד התלמידים, רבא שמו, וכי אנשים שטופי זימה הם שדיי להם לגמור מראיית בגדי נשים? אלא טען חכם זה שהעצה שנתן החכם רב יוסף; להניח פת שעורים חמה בפי הטבעת היא העצה הפרקטית יותר לגרום לגירוי המביא לשפיכה (תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף עו, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"אמר רב יהודה אמר שמואל: ניקב ונסתם, כל שאילו נקרי ונקרע – פסול, ואי לאו – כשר. הוי בה רבא, היכא? אילימא למטה מעטרה, אפי' נכרת נמי! אלא בעטרה עצמה. איתמר נמי, אמר רב מרי בר מר אמר מר עוקבא אמר שמואל: ניקב בעטרה עצמה ונסתם, כל שאילו נקרי ונקרע – פסול, ואי לאו – כשר. שלח ליה רבא בריה דרבה לרב יוסף: ילמדנו רבינו, היכי עבדינן? א"ל: מייתינן נהמא חמימא דשערי ומנחינן ליה אבי פוקרי, ומקרי וחזינן ליה. אמר אביי: אטו כ"ע יעקב אבינו הואי, דכתיב ביה: (בראשית מ"ט) כחי וראשית אוני, שלא ראה קרי מימיו? אלא אמר אביי: מעברינן קמיה בגדי צבעונין. אמר רבא: אטו כ"ע ברזילי הגלעדי הוא? אלא, מחוורתא כדשנין מעיקרא".