החכם,רב ענן שמו, פסק להלכה שיהודי עובד עבודה זרה ובמקביל שומר תורה ומצוות שחיטתו כשרה ומותר לאכול מבשר הבהמה. הביאו התלמידים סיוע לפסק הלכה זה מתוך שנאמר: "וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ [לאליהו הנביא לאחר שברח מאחאב] לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב" (מלכים א, יז; 6) ומהיכן הביאו העורבים את הבשר? אמר אחד החכמים, רב יהודה שמו, מבית השחיטה של אחאב – ואחאב היה עובד עבודה זרה ובמקביל שמר תורה ומצוות. משמע, הבשר שנשחט בידי אחאב, אליהו אכלו. מכאן ששחיטת עובד עבודה זרה כשרה. השיבו התלמידים, מאכילת אליהו אין ראייה מכיוון שאכל בהוראת אלוהים ואינה הוראה גורפת לכל האנשים. שאלו התלמידים: מי הם העורבים שהביאו בשר לאליהו? תשובה: עורבים פשוטו כמשמעו. שאל התלמיד, רב אדא בר מניומי שמו, ואולי אלה שני גברים ששמם "עורב"? ומצאנו בכתובים אדם ששמו עורב כי כך כתוב: "וַיִּלְכְּדוּ שְׁנֵי שָׂרֵי מִדְיָן אֶת עֹרֵב וְאֶת זְאֵב" (שופטים, ז; 25). השיבו התלמידים: לא סביר שבדיוק שני אנשים שהביאו בשר לאליהו יהיה שמם זהה ונדיר בשם "עורב". המשיכו התלמידים לשאול: אולי היו אלה שני אנשים שבאו ממקום ששמו עורב? תשובה: אם היו אנשים ממקום ששמו עורב היה כתוב "עורביים" על שם מקומם. והיות וכתוב עורבים משמע עורבים פשוטו כמשמעו. (תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ד, עמוד ב – דף ה, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"מר רב ענן אמר שמואל: ישראל מומר לעבודת כוכבים – מותר לאכול משחיטתו…
לימא מסייע ליה: (מלכים א' י"ז) והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב, ואמר רב יהודה אמר רב: מבי טבחי דאחאב! על פי הדבור שאני. מאי עורבים? אמר רבינא: עורבים ממש. א"ל רב אדא בר מניומי: ודלמא תרי גברי דהוי שמייהו עורבים, מי לא כתיב: (שופטים ז') ויהרגו את עורב בצור עורב ואת זאב וגו'! א"ל: איתרמאי מילתא דתרוייהו הוה שמייהו עורבים? ודלמא על שם מקומן, מי לא כתיב: (מלכים ב' ה') וארם יצאו גדודים וישבו מארץ ישראל נערה קטנה, וקשיא לן, קרי לה נערה וקרי לה קטנה! וא"ר פדת: קטנה דמן נעורן! אם כן, עורביים מיבעי ליה"