אדם שהזדמן לפניו קן ציפור ובקן כמה ביצים, אסור לו לקחת את הציפור יחד עם הביצים. אלא צריך להעיף את הציפור ורק אז מותר לו לקחת את הביצים, כי כך כתוב בתורה: "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים: שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים" (דברים, פרק כב; 6-7). חכמי התלמוד, פעמים דרכם לפרש הכתוב באופן דווקני, וקבעו שצריך שהקן ימצא במקום המוגדר "דרך" משום שהכתוב ציין: כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ". אם כך מה הדין כשמצא קן ציפור הדוגרת על ביצים בים, והרי בים אין דרך? בכל זאת קבעו חכמים שגם ים יכול להיחשב דרך משום שנכתב בתנ"ך: " הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ " (ישעיהו מג) משמע, שאפשר להתייחס לים כדרך. לכן גם מי שהזדמן לו קן ציפור בים חייב לשלח את הציפור. אם כך, שאלו התלמידים, שעל פי הכתוב בתנ"ך קובעים מהי דרך, גם המוצא קן ציפור בשמיים יתחייב לשלח את הציפור שהרי הכתוב מגדיר גם את השמיים כדרך, שנאמר: "דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם " (משלי, פרק ל; 19). דחו התלמידים השוואה זו ואמרו: שהכתוב הגדירו "דרך נשר" ולא דרך סתם , לכן המוצא קן ציפור בשמיים לא יתחייב לשלח את הציפור משום שאינו מונח על "דרך".
המשיכו התלמידים לברר, מה הדין אם מצא ציפור הדוגרת על ביצים על ראש אדם? ומה הם צדדי הספק? האם יחשב ראש אדם כמונח על הארץ או לא? מסקנת התלמוד שראשו של אדם נחשב כחלק מהארץ ולכן חייב אדם במצוות "שילוח הקן" גם אם הזדמן לפניו קן על ראשו של אדם" (תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קלט, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"אמר רב יהודה אמר רב: מצא קן בים חייב בשילוח, שנאמר: (ישעיהו מ"ג) 'כה אמר ה' הנותן בים דרך וגו", אלא מעתה מצא קן בשמים דכתיב: (משלי ל) 'דרך נשר בשמים' הכי נמי דמיחייב בשילוח הקן! דרך נשר – איקרי, דרך סתמא לא איקרי. אמרי ליה פפונאי לרב מתנה: מצא קן בראשו של אדם מהו? אמר: (שמואל ב' ט"ו) ואדמה על ראשו"