שאל אחד הכופרים את החכם, אמי שמו, כך: לטענת חכמי היהודים המתים יקומו לתחייה לעתיד לבוא, והרי בשר המתים הקבורים באדמה נהפכים לאדמה וכיצד יתכן שמאדמה ייווצרו חיים? השיב לו החכם: כשם שמטיפת זרע שאינה אלא נוזל מיימי נוצר אדם, על אחת כמה וכמה שמאדמה ייווצר אדם. ואותו חכם הביא ראייה מהמציאות הטבעית הממשית שנוצרים חיים מאדמה ומים – הנה ההולך בבקעה יכול לראות עכבר שחציו בשר וחציו אדמה ולאחר זמן נהפך כולו לבשר חי, משמע אדמה יכולה להפך לבשר חי. עוד המשיך החכם לחיזוק טענתו; היוצא להר לפני הגשמים לא יראה חלזונות. לאחר ירידת הגשמים, ללא שהות, יתמלא ההר חלזונות. משמ, החלזונות נוצרו ממי הגשמים והאדמה. ממציאות זו תלמד, כך טען החכם לכופר, שהמתים יקומו לתחייה בן רגע ולא בזמן ממושך כדרך העכבר, שהיה אדמה ורק לאחר זמן ממושך נהפך כולו עכבר חי. (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צא, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"אמר ליה ההוא מינא לרבי אמי: אמריתו דשכבי חיי, והא הוו עפרא, ועפרא מי קא חיי? – אמר ליה: אמשול לך משל, למה הדבר דומה למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: לכו ובנו לי פלטרין גדולים במקום שאין מים ועפר, הלכו ובנו אותו. לימים נפלו. אמר להם: חזרו ובנו אותו במקום שיש עפר ומים. אמרו לו: אין אנו יכולין. כעס עליהם ואמר להן: במקום שאין מים ועפר – בניתם, עכשיו שיש מים ועפר על אחת כמה וכמה! ואם אי אתה מאמין – צא לבקעה וראה עכבר שהיום חציו בשר וחציו אדמה, למחר השריץ ונעשה כלו בשר. שמא תאמר לזמן מרובה – עלה להר וראה שהיום אין בו אלא חלזון אחד, למחר ירדו גשמים ונתמלא כולו חלזונות".