אדם שנידבק במחלת הכלבת, על ידי נשיכת כלב החולה בכלבת, תרופה מקובלת בתקופת חכמים קדמונים (תנאים) הייתה להאכיל את החולה מבשר סרעפת הכלב הנושך. היות ובשר סרעפת הכלב אסורה באכילה מחוקי התורה, נחלקו חכמים קדמונים האם, משום פקוח נפש, מותר לעבור על איסור אכילת בשר כלב. לדעת חכמים, היות ואכילת בשר הכלב לא הוכחה כמועילה למחלת הכלבת אסור לאכול מבשר הכלב, ולדעת חכם אחר, מתיא בן חרש שמו, מותר לאכול מבשר סרעפת הכלב. ומה הם סימני הכלב החולה בכלבת? פיו פתוח, ורירו נוטף, ואזניו סרוחות, וזנבו מונח על ירכותיו ומהלך בצידי דרכים ויש אומרים אף נובח ואין קולו נשמע. שאלו התלמידים: מה גורם למחלת הכלבת? תשובה: לדעת חכם אחד, רב שמו, נשים כשפניות שמתאמנות בכישופים בכלבים גרמו לכלב לחלות בכלבת. ולדעת חכם אחר, שמואל שמו, רוח רעה שורה על הכלב. המשיכו התלמידים לשאול: ומה ההבדל בין שני הגורמים שננקטו על-ידי החכמים דלעיל? תשובה: בדרך הראויה להרוג את הכלב! לדעת החכם שכשפניות גרמו לכלבת אפשר להרוג את הכלב אף במגע יד. לדעת החכם שרוח רעה שורה על הכלב, אין להרוג את הכלב במגע יד, אלא בסכין או בחץ. ומי שבא במגע יד בכלב החולה בכלבת מסתכן, והננשך על-ידו ימות. ואם אדם נגע בכלב החולה בכלבת מהי תרופתו? תשובה: יסיר בגדיו וירוץ. ומעשה היה ברב הונא שנגע בכלב החולה בכלבת, הפשיט בגדיו ורץ וזה גרם לו שלא יחלה בכלבת. ומי שננשך על-ידי כלב החולה בכלבת מהי תרופתו? תשובה: ייקח עור של צבוע ממין זכר ויכתוב על גביו: "אני פלוני בן פלונית כותב על עור צבוע זכר כך; 'כנתי כנתי קלירוס יה יה ה' צבאות אמן אמן סלה'. יש אומרים שבמקום "כנתי" יש לכתוב "קנדי". לאחר מכן יגלול את עור הצבוע ויכניסנו לתוך שפופרת עשויה נחושת ויקברנו בבית הקברות עד שתעבור שנה. במשך שנה זו ישתה מים אך ורק מתוך שפופרת נחושת שמא יראה בבואה של שד ויסתכן יותר, כפי שעשתה אמו של החכם אבא בר מרתא, לאחר שננשך על-ידי כלב החולה בכלבת. לאחר שעברה שנה יוציא את שפופרת הנחושת שבה גלול עור הצבוע וישרפנו בתנור עד שייהפך לאפר ויפזרו ברוח בצומת דרכים. (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף פג עמוד א – דף פד עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"מי שנשכו כלב שוטה – אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו, ורבי מתיא בן חרש מתיר…מי שנשכו כלב שוטה וכו'. תנו רבנן: חמשה דברים נאמרו בכלב שוטה: פיו פתוח ורירו נוטף, ואזניו סרוחות, וזנבו מונח על ירכותיו ומהלך בצידי דרכים ויש אומרים אף נובח ואין קולו נשמע, ממאי הוי? רב אמר: נשים כשפניות משחקות בו, ושמואל אמר: רוח רעה שורה עליו. מאי בינייהו? – איכא בינייהו, מקטליה בדבר הנזרק. תניא כוותיה דשמואל: כשהורגין אותו אין הורגין אותו אלא בדבר הנזרק. דחייף ביה – מסתכן, דנכית ליה – מיית. דחייף ביה מסתכן, מאי תקנתיה? נישלח מאניה ונירהיט. רב הונא בריה דרב יהושע חף ביה חד מינייהו בשוקא, שלחינהו למאניה ורהיט. אמר: קיימתי בעצמי (קהלת ז) החכמה תחיה בעליה. דנכית ליה מיית, מאי תקנתיה? אמר אביי: ניתי משכא דאפא דדיכרא, וניכתוב עליה: אנא פלניא בר פלניתא אמשכא דאפא דיכרא כתיבנא עלך כנתי כנתי קלירוס. ואמרי לה: קנדי קנדי קלורוס יה יה ה' צבאות, אמן אמן סלה. ונשלחינהו למאניה ולקברינהו בי קברי עד תריסר ירחי שתא, ונפקינהו ונקלינהו בתנורא, ונבדרינהו לקטמיה אפרשת דרכים. והנך תריסר ירחי שתא, כי שתי מיא – לא לישתי אלא בגובתא דנחשא, דילמא חזי בבואה דשידא וליסתכן. כי הא דאבא בר מרתא, הוא אבא בר מניומי, עבדא ליה אימיה גובתא דדהבא".