חכמים טוענים שכורש מלך פרס, המלך שהתיר ליהודים לשוב לציון, תחילתו הייתה בצדיקות ובסוף חייו נהג בפריצות ורשעות. מבררים התלמידים מניין לחכמים שנהפך כורש לרשע? השיב אחד החכמים, רב יוסף שמו: כתוב בנחמיה (ב,6): "וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ וְהַשֵּׁגַל יוֹשֶׁבֶת אֶצְלוֹ" [אף שהמלך המוזכר בפסוק כוונתו לארתחשסתא, לדעת חכמים, המלכים; ארתחשסתא, דרייוש וכורש מלך אחד הם בעל שלושה שמות שונים]. ומי היאהשֵּׁגַל שישבה לצדו? כלבה שייחד אותה למשכב. משמע, כורש נעשה פרוץ בעריות ורשע. שואלים התלמידים, אם כך, שהמילה שֵּׁגַל מזוהה ככלבה, כיצד יתפרש הכתוב בדניאל (ה, 23): "שֵׁגְלָתָךְ חַמְרָא שָׁתַיִן [יין שותים]" ואם זיהוי הכתוב שגל = כלב, וכי דרכו של כלב לשתות יין? כן, השיבו התלמידים, אפשר לאלף כלב לשתות יין. המשיכו התלמידים לשאול על זיהוי המילה שגל ככלב: כיצד יתפרש הפסוק בתהלים המשבח את הצדיקים ומאחל להם עתיד טוב במילים אלה: "נִצְּבָה שֵׁגַל לִימִינְךָ" (תהלים, מה; 10). וכי מה טוב אם תתייצב כלבה לימין הצדיקים?
תשובה: הפסוק יתפרש כך, מפני שחביבה התורה לצדיקים ככלבה למשכב לגויים הם יזכו לעתיד טוב. השיבו התלמידים תשובה נוספת: אפשר שפירוש המילה שגל בתנ"ך כוונתו למלכה, ובכך יסורו השאלות הקודמות. מלבד הפסוק המתייחס לכורש, שפירוש המילה שגל – כלבה, כי כך קבע ומסר הרב. ומדוע הכתוב כינה את כלבתו של כורש "שגל" (מלכה), משום שחביבה הייתה הכלבה על כורש כמלכה, אפשרות נוספת, שהושיב כורש את כלבתו החביבה על כס המלכה. (תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ד, עמוד א ).

נוסח התלמוד כלשונו:

"רב יוסף ואיתימא רבי יצחק, מנלן דאחמיץ – מהכא (נחמיה ב) ויאמר לי המלך והשגל יושבת אצלו. מאי שגל? אמר רבה בר לימא משמיה דרב: כלבתא. – אלא מעתה, הא דכתיב (דניאל ה) ועל מרא שמיא התרוממת ולמאניא די ביתיה היתיו קדמך ואנת ורברבנך שגלתך ולחנתך חמרא שתין בהון. ואי שגל כלבתא היא כלבתא בת משתיא חמרא היא? – הא לא קשיא, דמלפא לה ושתייא. – אלא מעתה דכתיב (תהלים מה) בנות מלכים ביקרותיך נצבה שגל לימינך בכתם אופיר. ואי שגל כלבתא היא – מאי קא מבשר להו נביא לישראל? – הכי קאמר: בשכר שחביבה תורה לישראל כשגל לעובדי כוכבים – זכיתם לכתם אופיר. ואיבעית אימא: לעולם שגל מלכתא היא, ורבה בר לימא גמרא גמיר לה. ואמאי קרי לה שגל – שהיתה חביבה עליו כשגל. אי נמי: שהושיבה במקום שגל".