דניאל מספר כך: "בַּיָּמִים הָהֵם אֲנִי דָנִיֵּאל הָיִיתִי מִתְאַבֵּל שְׁלֹשָׁה שָׁבֻעִים יָמִים: וָאֶשָּׂא אֶת עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה אִישׁ אֶחָד לָבוּשׁ בַּדִּים … וּפָנָיו כְּמַרְאֵה בָרָק וְעֵינָיו כְּלַפִּידֵי אֵשׁ וּזְרֹעֹתָיו וּמַרְגְּלֹתָיו כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל וְקוֹל דְּבָרָיו כְּקוֹל הָמוֹן: וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל לְבַדִּי אֶת הַמַּרְאָהוְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמִּי לֹא רָאוּ אֶת הַמַּרְאָה אֲבָל חֲרָדָה גְדֹלָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם וַיִּבְרְחוּ בְּהֵחָבֵא" (דניאל, י; 2-7). שאלו התלמידים: מי היו האנשים שהיו עם דניאל? תשובה: חגי זכריה ומלאכי (הנביאים). עוד הוסיפו התלמידים, לדניאל יש יתרון על פני הנביאים דלעיל ולנביאים יש יתרון על פני דניאל. יתרון דניאל עליהם שהוא ראה את המראה והם לא ראו. יתרונם של הנביאים על דניאל שהם נביאים ודניאל אינו נביא. המשיכו התלמידים לשאול: היות והנביאים לא ראו את המראה שראה דניאל, ממה הם פחדו? תשובה: אומנם לא ראו אבל השר הממונה על כל אדם ראה, ובלשון החכמים: "מזלם ראה". מתוך כך הסיק אחד התלמידים, רבינא שמו, מי שמפחד ללא סיבה גלויה לעין סימן ששרו של מעלה ראה משהו מפחיד שגרם לאדם פחד. שאלו התלמידים: כיצד יתגבר על הסכנה הנשקפת לו ויירגע מהפחד? תשובה: יקרא קריאת שמע. ואם הוא עומד במקום טינופת כגון צואה שאסור לקרוא קריאת שמע מה יעשה? יקפוץ ממקומו ארבע אמות (שני מטר) אולי יתרחק מהסכנה. ואם זה לא עוזר יאמר כך: עז הנמצאת בבית השחיטה שמנה ממני (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ג, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדלה נפלה עליהם ויברחו בהחבא. מאן נינהו אנשים? – אמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא: זה חגי זכריה ומלאכי, אינהו עדיפי מיניה, ואיהו עדיף מינייהו. אינהו עדיפי מיניה – דאינהו נביאי, ואיהו לאו נביא. איהו עדיף מינייהו – דאיהו חזא ואינהו לא חזו. – וכי מאחר דלא חזו מאי טעמא איבעיתו? אף על גב דאינהו לא חזו – מזלייהו חזו. אמר רבינא: שמע מינה, האי מאן דמיבעית – אף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי. מאי תקנתיה? ליקרי קריאת שמע. ואי קאים במקום הטנופת – לינשוף מדוכתיה ארבע גרמידי, ואי לא – לימא הכי: עיזא דבי טבחי שמינא מינאי".