חכמים מצאו סתירה פנימית בפסוק המופיע במשלי: "כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים" (משלי, ב; 19) כלומר כל ההולך בדרכי הכפירה והמינות לא יצליח לשוב ולא ישיג אורחות חיים. שאלו חכמים: אם לא ישובו מדרך הכפירה והמינות כיצד ישיגו אורחות חיים?
תשובה: הפסוק מתפרש כך — ההולך בדרכי כפירה תשובתו קשה מאוד ואם בכל זאת יצליח לשוב לא ישיג אורחות חיים, כלומר לא ישרוד חי אלא ימות מחמת הצער והקושי בתשובה.
שאלו התלמידים: אם כך, שהחוזר בתשובה ממינות וכפירה ימות, כיצד קרה שאישה אחת באה לפני החכם, רב חסדא שמו, וסיפרה לו שאחת מהעבירות הקלות שהיא עוברת שקיימה יחסי מין עם בנה ונולד לה ממנו בן נוסף, ועכשיו מבקשת לחזור בתשובה מגילוי עריות שהתאוותה אליו. השיבה החכם שתשוב בתשובה אך צריכה לדעת שתשובתה תגרום למותה, והיא שבה מדרכיה הרעים ולא מתה? תשובה: היא לא חזרה בתשובה שלמה.

(סוגיות תלמודיות שעברו בין החכמים בעל-פה מטבע הדברים שיועברו בשיבושים ובאי דיוקים, לכן פעמים רבות הן נשנות בגירסאות שונות, והלשון בתלמוד לתחילת גירסא שונה לאותו מקרה תהיה בלשון "איכא דאמרי" – יש גורסים.)

יש גורסים אחרת את הסוגיא דלעיל: משתמע מפרשנות חכמים את הפסוק דלעיל שאדם החוזר בתשובה מעבירת כפירה והשתמדות ימות אך אם חזר בתשובה מעבירת ניאוף אינו ימות. שאלו התלמידים: מעשה שהיה באישה אחת שבאה לפני החכם, רב חסדא שמו, וסיפרה לו שנאפה עם בנה הגדול ונולד לה בן ממנו, ועכשיו מבקשת היא לחזור בתשובה, החכם אמר לה שתחזור בתשובה ותדע שאם תעשה כך זה יגרום למותה ואכן זה מה שקרה. משמע, גם חזרה בתשובה מניאוף מתים ולא רק מכפירה. תשובה: אישה זו מלבד עבירות ניאוף היא הייתה גם כופרת גמורה ומותה נגרם מחמת חזרתה בתשובה מכפירתה.
המשיכו התלמידים לשאול: אם כך, שחזרה בתשובה מכפירה היא קשה מאוד והיא הגורמת למותו אך חזרה בתשובה מניאוף, שזו עבירה קלה יותר, אינה גורמת למותו, כיצד קרה שאחד החכמים פרש מעבירת ניאוף וזה גרם למותו? ומעשה שהיה כך היה: ר' אלעזר בן דורדיא הלך לאחת מזונות הצמרת הגובה כסף רב על שירותיה ובאמצע המשגל הפיחה (הפליצה) ואמרה לו: כשם שהפיחה אינה חוזרת למקומה, כך ר' אלעזר בן דורדיא אין מקבלים אותו בתשובה. דבריה נכנסו ללבו והחליט לחזור בתשובה מתאוותו המינית. ישב והניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכי עד שיצאה נשמתו ומת. משמע, גם החוזר בתשובה ממעשה ניאוף לבסוף ימות. תשובה: היות ור' אלעזר בן דורדיא היה מכור לסקס וניאוף תשובה מכך דומה לחוזר בתשובה מדבקותו לכפירה ולכן הוא מת. (תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף יז, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים – וכי מאחר שלא שבו היכן ישיגו? ה"ק: ואם ישובו לא ישיגו אורחות חיים. למימרא, דכל הפורש ממינות מיית, והא ההיא דאתאי לקמיה דרב חסדא ואמרה ליה: קלה שבקלות עשתה בנה הקטן מבנה הגדול, ואמר לה רב חסדא: טרחו לה בזוודתא, ולא מתה; מדקאמרה קלה שבקלות עשתה, מכלל דמינות [נמי] הויא בה! ההוא דלא הדרא בה שפיר, ומש"ה לא מתה. איכא דאמרי: ממינות אין, מעבירה לא. והא ההיא דאתאי קמיה דרב חסדא, וא"ל [ר"ח: זוידו לה זוודתא], ומתה! מדקאמרה קלה שבקלות, מכלל דמינות נמי הויא בה. ומעבירה לא? והתניא: אמרו עליו על ר"א בן דורדיא, שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה. פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה, נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות. בשעת הרגל דבר הפיחה, אמרה: כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה, כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה. הלך וישב בין שני הרים וגבעות, אמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: (ישעיהו נד) כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה. אמר: שמים וארץ בקשו עלי רחמים, אמרו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: (ישעיהו נא) כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה. אמר: חמה ולבנה בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: (ישעיהו כד) וחפרה הלבנה ובושה החמה. אמר: כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: (ישעיהו לד) ונמקו כל צבא השמים. אמר: אין הדבר תלוי אלא בי, הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה: ר"א בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא. [והא הכא בעבירה הוה ומית!] התם נמי, כיון דאביק בה טובא כמינות דמיא. בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בכמה שנים, ויש קונה עולמו בשעה אחת".