על-פי חוקי התורה, בשעת מלחמה מותר לקחת גויה בשבי לשכב אתה ולשאת אותה לאישה כי כך כתוב: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ … וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ: וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה: וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ …וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה" (דברים, כא; 10-13). שואלים התלמידים: האם גם לכהן מותר לקחת גויה בשבי ולשכב אתה? ומה הם צדדי הספק? מצד אחד התורה התירה לכולם ולא הגבילה את הכהן מלקחת גויה בשבי. מצד אחר, לכהן אסור לשאת נשים רבות, כגון אלמנה, חללה, זונה וגיורת משום שנחשבת היא זונה. מטעם זה יתכן ונאסר על הכהן לקחת גם שבויה. תשובה: בקיום יחסי מין בפעם הראשונה (בלשון חכמים: "בביאה ראשונה") לדעת הכל מותר. הסיבה לכך שהתורה התירה לקיים יחסי מין עם שבויה, כי טבעו של אדם בזמן מלחמה לחשוק בנשות האויב ועדיף להתיר לנאוף בהיתר מאשר לאסור וחזקה עליו שלא ישמע לאיסור ויעבור עבירה, ובלשון חכמים: "לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע". אך לאחר שתאוותו סופקה, כלומר קיום יחסי מין פעם נוספת ולשאת אותה לאישה, נחלקו החכמים בדין זה; אחד מהחכמים, רב שמו, התיר לכהן לשבות גויה ולקחתה לאישה הואיל והתירה בביאה ראשונה כבר התירה לו באופן חריג גם לשאתה לאישה. חכם אחר, שמואל שמו, אסר הואיל ושבוייה זו גיורת וגיורת אסורה לכהן.
(דרך סוגיות תלמודיות לבוא בגרסאות שונות עקב שיבוש ושכחה לכן נמצא הרבה חילופי גירסא בפלפולים שונים שמתחילים בלשון: "איכא דאמרי", כלומר "ויש גורסים".)

יש גורסים דיון חכמים דלעיל כך: לדעת הכל לכהן אסור לשאת שבויה גויה משום שנידונה כגיורת האסורה לכהן. על מה נחלקו החכמים? האם מותר לכהן לקיים עם השבויה יחסי מין פעם אחת (ביאה ראשונה). לדעת החכם, רב שמו, מותר, שהרי התורה התירה שבוייה בשעת מלחמה בגלל יצר הרע ולכהן גם לו יש יצר הרע ולכן הוא נכלל בהיתר. החכם, שמואל שמו, סבר שאף בביאה ראשונה אסור הואיל ואינו יכול להינשא לה לכן גם אינו יכול לספק תאוותו בפעם הראשונה. (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כא, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"איבעיא להו: כהן, מהו ביפת תואר? חידוש הוא, לא שנא כהן ולא שנא ישראל, או דילמא שאני כהנים, הואיל וריבה בהן מצות יתרות? רב אמר: מותר, ושמואל אמר: אסור. בביאה ראשונה – דכ"ע לא פליגי דשרי, דלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, כי פליגי – בביאה שניה, רב אמר: מותר, ושמואל אמר: אסור; רב אמר מותר, הואיל ואישתריא אישתרי; ושמואל אמר אסור, דהא הויא לה גיורת, וגיורת לכהן לא חזיא. א"ד: בביאה שניה – כ"ע לא פליגי דאסירא, דהויא לה גיורת, כי פליגי – בביאה ראשונה, רב אמר: מותר, דהא לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע; ושמואל אמר: אסור, כל היכא דקרינא ביה (דברים כא) והבאתה אל תוך ביתך, קרינא ביה וראית בשביה, כל היכא דלא קרינא ביה והבאתה אל תוך ביתך, לא קרינא ביה וראית בשביה".