נוזל זרע של יהודי הוא אחד מהדברים המטמאים והנוגע בו הוא טמא, וכדי להיטהר הוא צריך לטבול במקווה.

גם כאשר נוזל הזרע של גבר יהודי נפלט מאיבר המין של אישה יהודייה, לאחר שקיימו יחסי מין, עדיין בכוחו לטמא את הנוגע בו עד שלושה ימים מעת פליטתו, וגם האישה נחשבת לטמאה. חז"ל קבעו את גבול השלושה ימים משום שעד שלושה ימים זרע הגבר כשיר עדיין להפרות ולכן מטמא את הנוגע בו, אך לאחר מכן הוא מאבד את יכולתו זו.
שואל על כך אחד מחכמי התלמוד: מה הדין אם יהודי קיים יחסי מין עם אישה שאינה יהודיה, והיא פלטה את נוזל הזרע לאחר שלושה ימים? – האם דווקא זרע שנמצא ברחם אישה יהודייה מתחמם, מסריח ומאבד את כושר ההפריה? שהרי בשל דאגתה של היהודייה בטורח המצוות – גופה עשוי להתחמם יותר מגופה של הגויה. או אולי בגלל שהנכרים נוהגים לאכול שקצים ורמשים אזי גם גופם מתחמם, וגורם לזרע לאבד את יכולתו להפרות בדומה לזרע שבגופה של אישה יהודייה?
ממשיך אותו חכם ושואל: ומהו הדין של נוזל הזרע של יהודי ששכב עם בהמה? עד מתי זרעו הנפלט מרחם הבהמה מטמא את האדם הנוגע בו – האם עד שלושה ימים כדין רחם יהודייה או שמא גם לאחר שלושה ימים, היות ולאישה יש פרוזדור (נרתיק) היא גורמת לזרע לאבד מכושרו להוליד, לעומת הבהמה, שאין לה פרוזדור, ואינה גורמת לזרע להתקלקל?
התלמוד משאיר ספקות אלה ללא הכרעה. (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פו, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"בעי רב פפא: שכבת זרע של ישראל במעי נכרית מהו? ישראל דדאיגי במצות – חביל גופייהו, נכרים דלא דאיגי במצות – לא, או דילמא: כיון דאכלין שקצים ורמשים – חביל גופייהו? ואם תמצי לומר כיון דאכלי שקצים ורמשים – חביל גופייהו, במעי בהמה מהו? אשה (היא) דאית לה פרוזדור – מסרחת, אבל בהמה דלית לה פרוזדור – לא, או דילמא: לא שנא? – תיקו".