חכמים קדמונים קבעו, שקניין ייבום (ביאה) תקף וחוקי גם אם אחד מהצדדים היה אנוס. למשל, אם הגיס (היבם) קיים יחסי מין עם אלמנת אחיו (היבמה) באונס. שואלים התלמידים: מהי המציאות שהגיס קיים יחסי מין באונס? תשובה: כגון שבאו גויים ואנסו אותו לשכב עם אלמנת אחיו. דחו התלמידים דוגמה זו משום שאחד החכמים, רבא שמו, קבע: אין גבר יכול לטעון שאיבר מינו התקשה לו באינוס, משום שאיבר מינו מתקשה אך ורק מדעת ורצון, ובלשונו של החכם: "אין קישוי אלא לדעת". אם כך, גם אם הכריחו אותו גויים לשכב עם אלמנת אחיו ואיבר מינו התקשה נחשב הוא לרצונו ולא לאונסו. אלא, טענו התלמידים, שהגיס היה אנוס משום שבעת שקיים יחסי המין עם אלמנת אחיו הוא היה ישן (פעמים רבות איבר מינו של אדם מתקשה בעת שנתו ואין הוא מודע למשכב, ולכן נחשב אנוס). שאלו התלמידים, והלוא חכם אחר, רב יהודה שמו, טען שהשוכב עם יבמתו כשהוא ישן הביאה אינה תקפה ואינה חוקית, משום שהגיס צריך להיות מודע לביאה ולדעת שהוא מבצע אותה. אלא, טענו התלמידים, שהגיס היה אנוס כשחדר אל איבר מינה בלי להתכוון, ובלשון חכמים "נתקע בה". שאלו התלמידים: והלוא חכם אחר, רבה שמו, קבע: גיס שנפל מהגג וחדר לאיבר מינה של אלמנת אחיו, השוכבת על קרקע עם רגלים פשוקות, הביאה אינה תקפה ואינה חוקית לקניין היבמה, ובלשון החכם: "נפל מן הגג ונתקע – לא קנה". והסיבה לכך, שהוא צריך להתכוון ולדעת שהוא הולך לחדור לאיבר מינה של יבמתו. אלא, טענו התלמידים, שהגיס היה אנוס כשקיים יחסי מין עם אלמנת אחיו משום שההתרחשות הייתה כזאת: הוא התכוון לשכב עם אשתו ולפתע פתאום תקפתו היבמה ונאנס לשכב עמה. חכם אחר, ר' חייא שמו, טוען שאפילו אם שני הצדדים אנוסים (היבם והיבמה) מעשה הביאה תקף וחוקי. וכיצד קרה ששניהם אנוסים? היבם התכוון לשכב עם אשתו ובאו גויים והחדירו את איבר מינו לאיבר מינה של היבמה בכוח. התלמידים חזרו לברר את דין הגיס ששכב עם אלמנת אחיו כשישן, שנטען לעיל בשם החכם רב יהודה, שאין קיום יחסי מין בשינה חוקיים ותקפים לקניית היבמה. הרי אמרו חכמים קדמונים שהבא על יבמתו ישן זהו קניין תקף? תשובה: חכמים קדמונים הכשירו את הייבום כשהגיס שכב עם אלמנת אחיו מנומנם ולא ישן לגמרי. ומהי ההגדרה של מנומנם? שקוראים לו והוא עונה, וכששואלים אותו שאלה, הוא לא זוכר אלא אם כן מזכירים לו. עוד הוסיף החכם, רבא שמו, שאם הגיס התכוון לאונן לתוך הכותל ולבסוף חדר לאיבר מינה של היבמה בלא שידע, אין ביאה זו חוקית לקניין. אך אם התכוון לשכב עם בהמה ולבסוף שכב עם אלמנת אחיו – מעשה קניין זה תקף וחוקי. ומה ההבדל בין שני המקרים? תשובה: המאונן לכותל זהו מעשה אוננות אך לא מעשה ביאה, אך המתכוון לשכב עם בהמה – זהו מעשה המוגדר "ביאה". (תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף נג עמוד ב – דף נד עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"מתני': הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד, בין באונס בין ברצון, אפי' הוא שוגג והיא מזידה, הוא מזיד והיא שוגגת, הוא אנוס והיא לא אנוסה, היא אנוסה והוא לא אנוס, אחד המערה ואחד הגומר – קנה. גמ'. מאי אפי'? לא מיבעיא קאמר, לא מיבעיא הוא שוגג והיא קמכוונה למצוה, אי נמי הוא מזיד והיא קמכוונה למצוה, אלא אפי' הוא שוגג והיא מזידה, דתרוייהו לא קמכווני לשם מצוה, אפילו הכי קנה. תני ר' חייא: אפי' שניהם שוגגים, שניהם מזידים, שניהם אנוסים. אנוס דמתניתין היכי דמי? אילימא כשאנסוהו עובדי כוכבים ובא עליה, והאמר רבא: אין אונס לערוה, לפי שאין קישוי אלא לדעת! אלא בישן, והאמר רב יהודה: ישן לא קנה ביבמתו! אלא בנתקע, והא אמר רבה: נפל מן הגג ונתקע – חייב בארבעה דברים, וביבמתו לא קנה! אלא כגון שנתכוון לאשתו, ותקפתו יבמתו ובא עליה. שניהם אנוסים דבי רבי חייא היכי דמי? כגון שנתכוון לאשתו, ותקפוהו עובדי כוכבים ודבקום זה בזה ובא עליה. … גופא, אמר רב יהודה: ישן לא קנה ביבמתו; דאמר קרא: יבמה יבא עליה, עד דמכוין לה לשם ביאה. והתניא: בין ער [בין ישן! אימא: בין ערה בין ישנה. והתניא: בין ער] הוא בין ישן הוא, בין ערה היא בין ישנה היא! הכא במאי עסקינן – במתנמנם. ה"ד מתנמנם? אמר רב אשי: נים ולא נים תיר ולא תיר, כגון דקרו ליה ועני, ולא ידע לאהדורי סברא, וכי מדכרו ליה מדכר. גופא, אמר רבה: נפל מן הגג ונתקע – חייב בארבעה דברים, וביבמתו לא קנה; בנזק, בצער, בשבת, ברפוי, אבל בושת לא מיחייב, דאמר מר: אין חייב על הבושת עד שיתכוון. אמר רבא: נתכוון להטיח בכותל והטיח ביבמתו – לא קנה, להטיח בבהמה והטיח ביבמה – קנה, דהא קמכוין לשם ביאה בעולם".