גבר החושד שאשתו בוגדת בו ומתוך קנאה מבקש ממנה שלא תיפגש עם הגבר, ואף על פי כן נפגשה עמו זוהי "פרשת סוטה" הכתובה בתורה. אם יש עדים לדבר ששניהם התייחדו במקום מבודד והאישה מכחישה שנאפה היא צריכה לאמת גרסתה בבית המקדש על-ידי טקס מגי של שתיית מים קדושים. חכמים קדמונים קבעו את משך הזמן שהזוג החשוד אמור להתייחד ולהתבודד. לדעת חכם אחד, ר' ישמעאל שמו, משך זמן ההתייחדות נמדד כך שהגבר יספיק להערות את איבר מינו באיבר מינה ואין צורך בחדירה מלאה. וכמה זמן לוקח לזוג להערות זה בזו? תשובה: כזמן הלוקח לאדם להקיף עץ דקל. חכם אחר אומר כזמן הלוקח לאדם למהול כוס יין עם מים. חכם אחר אומר כזמן הלוקח לשתות כוס יין. חכם אחר אומר כזמן הלוקח לצלות ביצה. חכם אחר אומר כזמן הלוקח לגמוע ביצה. חכם אחר אומר כזמן הלוקח לגמוע שלוש ביצים זו אחר זו. חכם אחר אומר כזמן הלוקח לקשור חוט. חכם אחר אומר כזמן הלוקח לאישה להושיט ידה לתוך פיה כדי ליטול קיסם. חכם אחר אומר כזמן הלוקח להושיט יד לסל ליטול כיכר לחם. חכם אחר אומר כזמן הלוקח לרוח לנענע ענף דקל. מברר אחד התלמידים, רב אשי שמו, את שיעור נענוע הרוח את ענף הדקל – האם הכוונה כזמן שלוקח לרוח לנענע את הדקל הלוך ושוב או כזמן הלוקח לרוח לנענע את ענף הדקל עד שהענף עומד וחוזר למקומו. ספק זה לא הוכרע ובלשונם: "תיקו". עוד ברר התלמיד דלעיל את שיעור זמן קשירת החוט – האם צריך למדוד את קשירת החוט בשני קצוות חוט ארוך שהם רחוקים זה מזה או בחוט קצר שקצוותיו קרובים זה לזה? ספק זה לא הוכרע. המשיך התלמיד דלעיל לברר את מדידת זמן הלוקח להושיט יד לסל ליטול כיכר לחם – האם מסל צר או רחב, סל חדש או ישן, לחם חם שנמעך או קר, בלחם מקמח חיטים או לחם מקמח שעורים, לחם רך או לחם קשה. ספקותיו לא הוכרעו. אמר אחד התלמידים, רבי יוחנן שמו, הסיבה שנחלקו החכמים בזמן הלוקח לבני זוג להערות איבר מינם זה בזו, משום שכל אחד מהחכמים שיער מתוך ניסיונו האישי, ומטבע הדברים לכל אחד לוקח זמן אחר עד שמערה את איבר מינו באיבר מינה של אשתו. שאלו התלמידים, אם כך, שקביעת הזמן של חכמים מתוך ניסיונם האישי, הרי החכם, בן עזאי, שקבע שמשך הזמן הוא כדי לצלות ביצה לא היה נשוי ואיך ידע? תשובה: הוא היה נשוי ולאחר מכן פרש מאשתו. תשובה נוספת: רבו סיפר לו. תשובה נוספת: הוא חכם גדול שיודע דברים גם ללא ניסיון בבחינת: "סוד ה' ליראיו".
(תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ד, עמוד א – דף ד עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"וכמה שיעור סתירה? כדי טומאה, כדי ביאה, כדי העראה, כדי הקפת דקל, דברי רבי ישמעאל; ר"א אומר: כדי מזיגת הכוס; רבי יהושע אומר: כדי לשתותו; בן עזאי אומר: כדי לצלות ביצה; ר"ע אומר: כדי לגומעה; רבי יהודה בן בתירא אומר: כדי לגמוע שלש ביצים זו אחר זו; ר"א בן ירמיה אומר: כדי לקשור גרדי נימא; חנין בן פנחס אומר: כדי שתושיט ידה לתוך פיה ליטול קיסם; פלימו אומר: כדי שתושיט ידה לסל ליטול ככר, אע"פ שאין ראיה לדבר – זכר לדבר: (משלי י' ) כי בעד אשה זונה עד ככר לחם. וכל הני למה לי? צריכי, דאי תנא כדי טומאה, הוה אמינא כדי טומאתה וארצותה, קמ"ל כדי ביאה; ואי תנא כדי ביאה, הוה אמינא כדי גמר ביאה, קמ"ל כדי העראה; ואי אשמעינן כדי העראה, ה"א כדי העראה וארצותה, קמ"ל כדי טומאה, וכמה כדי [העראה]? כדי הקפת דקל. ורמינהי: (במדבר ה) ונסתרה – וכמה שיעור סתירה לא שמענו, כשהוא אומר והיא נטמאה, הוי אומר: כדי טומאה, כדי ביאה, כדי העראה, כדי חזרת דקל, דברי ר"א; רבי יהושע אומר: כדי מזיגת הכוס; בן עזאי אומר: כדי לשתותו; ר"ע אומר: כדי לצלות ביצה; רבי יהודה בן בתירא אומר: כדי לגומעה; קס"ד היינו הקפת דקל היינו חזרת דקל, התם א"ר ישמעאל כדי הקפת דקל ופליג ר"א עליה, הכא אמר ר' אליעזר כדי חזרת דקל! אמר אביי: הקפה ברגל, חזרה ברוח. בעי רב אשי: חזרה ברוח כי היכי דאזיל והדר אתי, או דילמא כי היכי דאזיל ואתי והדר קאי בדוכתיה? תיקו. התם אמר ר"א כדי מזיגת הכוס, הכא כדי חזרת דקל! אידי ואידי חד שיעורא הוא. התם א"ר יהושע, כדי לשתותו, הכא אמר כדי מזיגת הכוס! אימא: כדי למזוג ולשתות. ולימא: אידי ואידי חד שיעורא הוא! א"כ, היינו ר"א. התם אמר בן עזאי כדי לצלות ביצה, הכא אמר כדי לשתותו! אידי ואידי חד שיעורא הוא. התם אמר רבי עקיבא כדי לגומעה, הכא אמר כדי לצלות ביצה! אימא: כדי לצלות ביצה ולגומעה. ולימא: אידי ואידי חד שיעורא הוא! אם כן, היינו בן עזאי. התם א"ר יהודה בן בתירא כדי לגמוע שלש ביצים זו אחר זו, הכא אמר כדי לגומעה! לדבריו דרבי עקיבא קאמר, דקאמר: משערין בצליאה ובגמיעה, אימא: שיעור גמיעה לחודה, כדי לגמע שלש ביצים זו אחר זו, דהיינו צליאה וגמיעה. ר"א בן ירמיה אומר: כדי שיקשור גרדי נימא. בעי רב אשי: דמרחק או דמקרב? תיקו. חנין בן פנחס אומר: כדי שתושיט ידה לתוך פיה ליטול קיסם. בעי רב אשי: דמהדק או דלא מהדק? תיקו. פלימו אומר: כדי שתושיט ידה לסל ליטול ככר. בעי רב אשי: דמהדק או דלא מהדק? בחדתא או בעתיקא? בחמימא או בקרירא? בדחטי או בדשערי? ברכיכא או באקושא? תיקו. א"ר יצחק בר (רב) יוסף א"ר יוחנן: כל אחד ואחד בעצמו שיער. והאיכא בן עזאי דלא נסיב! איבעית אימא: נסיב ופירש הוה; ואיבעית אימא: מרביה שמיע ליה; ואיבעית אימא: (תהלים כה) סוד ה' ליראיו".