הפרשה המזעזעת, "פילגש בגבעה", המסופרת בתנ"ך מתחילה עם נטישת אישה את בן זוגה להתגורר אצל משפחתה כי כך כתוב: "וַתִּזְנֶה עָלָיו פִּילַגְשׁוֹ וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ אֶל בֵּית אָבִיהָ אֶל בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וַתְּהִי שָׁם יָמִים אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים" )שופטים, יט; 2).
דנו החכמים בתיאור מעשה האישה המנוסח בזאת הלשון: " וַתִּזְנֶה עָלָיו פִּילַגְשׁוֹ". לדעת חכם אחד, רבי אביתר שמו, האישה הגישה לבן זוגה קערת אוכל ובה זבוב ובן זוגה כעס עליה ומחמת פחד ברחה למשפחתה. לדעת חכם אחר, רבי יונתן שמו, שערה מצא. לימים, פגש רבי אביתר את אליהו הנביא ושאלו: במה עוסק אלוהים בימים אלו? השיבו אליהו הנביא: אלוהים עוסק בסוגיית "פילגש בגבעה" ודן בשאלה מה עשתה האישה לבן זוגה שגרם לו לכעוס עליה כל כך עד שברחה. ותוך כדי הדיון אלוהים מצטט את גירסת החכמים – לדעת רבי אביתר זבוב מצא ולדעת רבי יונתן שערה מצא. שאל רבי אביתר את אליהו הנביא: האם גם לאלוהים יש ספקות? הרי אלוהים יודע את האמת, ומדוע אינו קובע בהחלטיות מה עשתה האישה לבן זוגה? השיבו אליהו הנביא: "שתי הגירסאות המוצעות על ידי החכמים התבצעו בפועל; בן זוגה מצא זבוב ושערה. תחילה מצא זבוב בקערת האוכל ולא כעס על בת זוגו לאחר מכן מצא שערה וכעס עליה מאוד ומחמת יראתה מפניו ברחה לבית משפחתה, העולה מכך שדברי שני החכמים צדקו". ובלשון אליהו הנביא: "אלו ואלו דברי אלוהים חיים". התלמידים בארו מדוע בפעם הראשונה לא בערה חמתו של בן זוגה ובפעם השנייה בערה חמתו. בפעם הראשונה שמצא זבוב בקערת האוכל לא הקפיד שזו הייתה רשלנות הגורמת למיאוס בלבד. אך בפעם השנייה נתקל בהתנהגות רשלנית ומסוכנת שיכלה לגרום לעיקורו – הוא ראה שלא גילחה היטב את שערות ערוותה והשאירה שם שערות היכולות לכרוך את איבר מינו בזמן הסקס ולגרום לעקרותו. (היות והתלמוד נערך ונכתב לאחר שסוגיות נלמדו בעל-פה מזמן לזמן, טבעי הדבר שנוסח הסוגייה הנלמדת תשתבש, לכן יש חילופי גירסאות והם מתחילים בלשון "איכא דאמרי" כלומר יש גורסים אחרת). יש הגורסים שתחילה מצא זבוב בקערה שלא ברשלנות האישה אלא פשוט הזבוב נפל לקערה ולכן לא כעס עליה בפעם השנייה מצא שערה בקערת האוכל (ולא במקום ערוותה כגירסא ראשונה). הואיל ושערה נמצאה מחמת רשלנותה של האישה – שלא דאגה שלא תיפול שערה מראשה לקערת האוכל – לכן כעס עליה ומחמת יראתה אותו ברחה לבית משפחתה (תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ו, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"ותזנה עליו פילגשו, רבי אביתר אמר: זבוב מצא לה, ר' יונתן אמר: נימא מצא לה, ואשכחיה ר' אביתר לאליהו, א"ל: מאי קא עביד הקב"ה? א"ל: עסיק בפילגש בגבעה, ומאי קאמר? אמר ליה: אביתר בני כך הוא אומר, יונתן בני כך הוא אומר, א"ל: ח"ו, ומי איכא ספיקא קמי שמיא? א"ל: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן זבוב מצא ולא הקפיד, נימא מצא והקפיד. אמר רב יהודה: זבוב בקערה, ונימא באותו מקום, זבוב – מאיסותא, ונימא – סכנתא. איכא דאמרי: אידי ואידי בקערה, זבוב – אונסא, ונימא – פשיעותא".