על פי חוקי התורה יהודי שקנה יהודי להיות לו לעבד הקניין חל למשך שש שנים. ואם העבד היהודי חפץ להמשיך להיות עבד גם לאחר שעברו שש שנים האדון צריך לקנותו על ידי ניקוב תנוך האוזן בדוקרן (מרצע) ובלשון התורה: " וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ" כי כך כתוב: "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם… וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי: וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם" (שמות, כא; 2-6). חכמים קדמונים קבעו, בניגוד למשתמע מחוקי התורה, שהאדון צריך להשעין את האוזן על הדלת בלבד ולא על המזוזה. בחוקי התורה נכתב דין זה גם בספר דברים בזו הלשון: "וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת" (דברים, טו; 17). חכמים קדמונים פרשו פסוקים דלעיל כך: אילו החוק היה המנוסח בתורה כך: "וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ וְנָתַתָּה אָזְנוֹ בַדֶּלֶת" (ללא אות "בית" בראש מילת אוזנו וללא תוספת ואו החיבור במילה דלת) החוק היה מתפרש שצריך לדקור רק בדלת בלבד כנגד האוזן אך את האוזן עצמה אינו דוקר. שואלים התלמידים: כיצד יתכן לפרש שאין נוקבים את האוזן? הרי כתוב במפורש בספר שמות: "וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ". אלא אמרו התלמידים כוונת חכמים קדמונים שהיה ניתן לפרש שאת האוזן נוקבים בפני עצמה ללא משענת על הדלת ולאחר מכן מניחים אותה על הדלת ומנקבים חור בדלת כנגד האוזן הנקובה. והיות וכתוב "בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת" משמע נוקב את האוזן כשהיא נשענת על הדלת ובלשונם: "דוקר והולך עד שמגיע אצל דלת". עוד פרשו חכמים שהדלת צריכה להיות מונחת בצירי הדלת בפתח ולא עקורה ממקומה. ומניין להם דין זה? היות והכתוב הסמיך את הדלת והמזוזה זו לזו משמע, כך אומרים חכמים, דינה של דלת כדין מזוזה כשם שמזוזה (עמודי מסגרת הפתח – משקוף) נמצאת עומדת ובפתח כך הדלת צריכה להיות בצירי הדלת עומדת בפתח. (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כב, עמוד ב).
נוסח התלמוד כלשונו:
"תנו רבנן אילו נאמר אזנו בדלת, הייתי אומר: ידקור כנגד אזנו בדלת, דלת אין, אזנו לא. ואזן לא? והכתיב: (שמות כא) ורצע אדוניו את אזנו במרצע! אלא הייתי אומר: ירצענה לאזן מאבראי, ויניחנה על הדלת וידקור כנגד אזנו בדלת? תלמוד לומר: באזנו ובדלת, הא כיצד? דוקר והולך עד שמגיע אצל דלת. דלת – שומע אני בין עקורה בין שאינה עקורה? ת"ל: מזוזה, מה מזוזה מעומד, אף דלת נמי מעומד".