אסור להרוג בעלי-חיים ביום שבת. וההורג בעלי חיים כמוהו כמחלל שבת שגזר דינו מוות בסקילה.
אף שאסור להרוג יצורים חיים ביום שבת, גם חרקים, חכמים נחלקו האם מותר להרוג כינה. לדעת החכם, ר' אליעזר שמו, אסור להורגה, ולדעת שאר החכמים מותר להורגה. אחד מהתלמידים, רב יוסף שמו, הסביר את טעם מחלוקתם כך: כל החכמים מסכימים שאסור להרוג או לשחוט בעלי- חיים ביום שבת. מניין לחכמים שאסור? הרי בתורה לא מוזכר איסור זה. חכמים קבעו שכל המלאכות שנעשו לצורך בניית המשכן אסורות לעשותן ביום שבת. היות ולצורכי בניית המשכן (בית-אלוהים במדבר) היו זקוקים לעורות אילים ששימשו כמחיצות, כי כך כתוב: "[תקחו] ְעֹרֹת אֵילִם… וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות, כה; 5-8). על כורחם היו צריכים לשחוט ולהרוג את האילים כדי לפשוט עורם. לכן גם בשבת אסור לשחוט ולהרוג בעלי-חיים.
והיות ואיסור הריגת בעלי-חיים ביום שבת נלמד מהריגת אילים, נחלקו חכמים בדין הריגת כינה. החכם האוסר להרוג כינה ביום שבת מדמה את הכינה לאיל, כשם שאיל מת וניטלת נשמתו כך גם כינה מתה וניטלת נשמתה. החכמים שמתירים להרוג כינה בשבת סוברים שכינה אינה כאיל; איל דרכו לפרות ולרבות (רבייה מינית) וכינה אין דרכה לפרות ולרבות באמצעות רבייה מינית אלא נוצרת מעפר וזיעה. טען חכם אחר, אביי שמו, מדברי חכמים קדמונים משתמע שכינה מתרבה ברבייה מינית כי כך אמרו: יושב הקדוש ברוך הוא ומאכיל וזן את כל החיות, מהגדולה ביותר ועד הקטנה; מקרני ראם ועד ביצי כינים. מתוך שנקטו חכמים קדמונים בלשון "ביצי כינים" משמע הכינים נוצרות ברבייה מינית ולכן נוצרות ביצים. ואם כדברי החכם הקודם, שכינים נוצרות מעפר, לא היה צריך להיות לכינים ביצים. השיבו כך: כינים נוצרות מעפר, ולשון החכמים שנקטו "ביצי כינים" לא התייחסו לכינים אלא מין חרק אחר הוא הנקרא "ביצי כינים". (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קז, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"ושאר שקצים כו'. הא הורגן – חייב, מאן תנא? אמר רבי ירמיה: רבי אליעזר היא, דתניא, רבי אליעזר אומר: ההורג כינה בשבת – כהורג גמל בשבת. מתקיף לה רב יוסף: עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר אלא בכינה, דאינה פרה ורבה. אבל שאר שקצים ורמשים דפרין ורבין – לא פליגי. ושניהם לא למדוה אלא מאילים, רבי אליעזר סבר: כאילים, מה אילים שיש בהן נטילת נשמה – אף כל שיש בו נטילת נשמה. ורבנן סברי: כאילים, מה אילים דפרין ורבין – אף כל דפרה ורבה. אמר ליה אביי: וכינה אין פרה ורבה? והאמר מר: יושב הקדוש ברוך הוא וזן מקרני ראמים ועד ביצי כינים! – מינא הוא דמיקרי ביצי כינים".