קבעו חכמים קדמונים (תנאים) שאחת המלאכות האסורות בשבת היא הוצאת חפצים מרשות היחיד לרשות הרבים וההפך. לכן אסרו על אדם לעמוד ברשות היחיד ולהשתין לרשות הרבים וההפך. וכן אסור לעמוד ברשות היחיד ולירוק לרשות הרבים וההפך. משום שהשתן והרוק נחשבים כחפצים שאסור להוציאם מרשות לרשות. עד כדי כך חמורים הדברים שהמשתין והיורק מתחייב עונש מוות, ואם עשה זאת בשגגה עליו להביא קורבן לכפרת שגגתו. שאל אחד החכמים, רבא שמו: מה דינו של העומד בקצה הגג כשגופו ברשות היחיד אבל איבר מינו יוצא מחוץ לתחום הגג לרשות הרבים – אסור או מותר? ומה הם צדדי הספק? מצד אחד ניתן להתיר משום שהשתן יצא מנקב איבר מינו כשהוא כבר ברשות הרבים ואין כאן הוצאה מרשות יחיד לרשות רבים אלא מרשות רבים לרשות רבים וזו מותרת. מצד אחר, יש לאסור משום שהשתן התחיל לצאת מגופו – משלפוחית השתן – וגופו נמצא ברשות היחיד נמצא שהוציא מרשות יחיד לרשות רבים. [ספק זה לא הוכרע בתלמוד. תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף צח, עמוד ב – דף צט, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"עומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים, ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד, ובלבד שלא יוציא חוץ מארבע אמות. לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתין ברשות הרבים, ברשות הרבים וישתין ברשות היחיד, וכן לא ירוק…לא יעמוד אדם ברשות היחיד וכו'. אמר רב יוסף: השתין ורק – חייב חטאת. …. בעי רבא: הוא ברשות היחיד, ופי אמה ברשות הרבים מהו? בתר עקירה אזלינן, או בתר יציאה אזלינן? – תיקו".