שאל אחד החכמים, פלימו שמו, את רבי יהודה הנשיא: מי שיש לו שני ראשים, באיזה מהן מניח תפילין? השיבו בכעס כנדמה לו שצוחק עליו בשאלתו הבלתי מציאותית: או שתסתלק מהמקום ותגלה או שתהיה מנודה ומוחרם מאנשים. לימים קרה המקרה ונולד תינוק עם שני ראשים. בא אבי התינוק לפני רבי יהודה הנשיא ושאלו: בן בכור שנולד עם שני ראשים, תשלומי פדיון הבן לכוהן כערך בן אחד – חמישה סלעים [כאלף ושמונה מאות שקלים] או כשני ילדים – עשרה סלעים [שלושה אלפים ושש מאות שקלים]? השיבו: צריך לשלם כשני ילדים, עשרה סלעים. שאלו התלמידים: מדוע חייבו רבי לשלם פדיון כפול לנולד עם שני ראשים? הרי בכור הנולד עם מום שימיתו פטור מפדיון הבן, והנולד עם שני ראשים הוא מום שיגרום למותו. תשובה: היות ובחוקי התורה לגבי פדיון בכור נכתב: "לָקַחְתָּ חֲמֵשֶׁת חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים לַגֻּלְגֹּלֶת" משמע חוקי פדיון בכור תלוי בגולגולת והרי בכור זה יש לו שתי גולגלות, לכן חייבו את האב לפדותו בתשלום כפול. (תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף לז, עמוד א – דף לז, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"בעא מיניה פלימו מרבי: מי שיש לו שני ראשים באיזה מהן מניח תפילין? א"ל: או קום גלי או קבל עלך שמתא. אדהכי אתא ההוא גברא, א"ל: איתיליד לי ינוקא דאית ליה תרי רישי, כמה בעינן למיתב לכהן? אתא ההוא סבא תנא ליה: חייב ליתן לו י' סלעים. איני? והתני רמי בר חמא, מתוך שנאמר: (במדבר י"ח) פדה תפדה את בכור האדם, שומע אני אפילו נטרף בתוך ל', ת"ל: (במדבר י"ח) אך, חלק! שאני הכא, דבגולגולת תלא רחמנא".