אחד החכמים, רב גידל שמו, נהג לשבת בפתח מקווה הנשים כדי להסביר לטובלות כיצד לטבול כהלכה. שאלו התלמידים חכם זה: אינך חושש שיתגבר עליך יצרך? השיבם: הנשים נדמות לי כאווזים לבנים לכן אין לבי מתאווה להן. חכם נוסף, ר' יוחנן שמו, גם הוא נהג לשבת בפתח מקווה הנשים. להגנתו הסביר מנהג תמוה זה כך; היות ואני יפה תואר ותלמיד חכם, הנשים החוזרות מהמקווה לקראת בעליהם ,ייפגשו בי יסתכלו על יופיי וכך יהיה להם צאצאים יפים כמוני. שאלו התלמידים את חכם זה: אינך חושש מעין הרע? השיבם: מצאצאי יוסף אני, שעין הרע לא שולטת בהם ולא מזיקה להם. (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ, עמוד א)

נוסח התלמוד כלשונו:

"רב גידל הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה, אמר להו: הכי טבילו והכי טבילו. אמרי ליה רבנן: לא קא מסתפי מר מיצר הרע? אמר להו: דמיין באפאי כי קאקי חיורי. רבי יוחנן הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה, אמר: כי סלקן בנות ישראל ואתיין מטבילה מסתכלן בי, ונהוי להו זרעא דשפירי כוותי. אמרי ליה רבנן: לא קא מסתפי מר מעינא בישא? אמר להו: אנא מזרעא דיוסף קא אתינא, דלא שלטא ביה עינא בישא, דכתיב: (בראשית מ"ט) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, ואמר רבי אבהו: אל תקרי עלי עין אלא עולי עין".