אישה שמת בעלה ללא ילדים, צריכה להינשא לגיסה (יבום) או לעשות טקס חליצה (שהוא מעין גירושין מגיסה). כי כך כתוב: "כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ …וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו (דברים, כה; 5-9). טקס החליצה מלווה בחליצת נעל הגיס ויריקת רוק בפניו.
שאלו התלמידים: מה דינה של אלמנה גידמת חסרת ידיים? האם חליצת הנעל צריכה להיות בידיים דווקא או שאפשרי להיעזר בפה ובשיניים כדי להתיר את השרוכים ולחלוץ את הנעל. עוד שאלו: מה הדין אם ירקה דם במקום רוק? הלכו התלמידים לבית המדרש ונענו כך: הכתוב הקפיד שתחלוץ ולא משנה כיצד וכן הכתוב הקפיד שתירק ולא משנה מה תירק ובלשונם: "מי כתיב וְחָלְצָה ביד? מי כתיב: וְיָרְקָה רוק? (תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף קה, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"בעו מניה: גידמת, מהו שתחלוץ? יבמה שרקקה דם, מהו? … לא הוה בידיה. אתא שאיל בי מדרשא, אמרו ליה: מי כתיב וחלצה ביד? ומי כתיב וירקה רוק?".