חכמים דנו מה דין המקדש אישה ללא שני עדים אלא בינם לבין עצמם או בפני עד אחד בלבד. לדעת חכם אחד, רב יהודה שמו, אם עד אחד מעיד שהם נישאו ואחד מבני הזוג מכחיש אין מקבלים את עדות העד, אך אם בני הזוג מודים שנישאו בפני עד אחד, פעמים היה סובר שהם נישואים פעמים היה סובר שאינם נישואים ובלשונם: כן ולא והלכה זו רפויה בידו. חכם אחר, שמואל שמו, קבע נחרצות שאף אם בני הזוג מודים שנישאו בפני עד אחד הם אינם נישואים, כי לדעתו צריך שני עדים למעשה הנישואים. שאלו התלמידים: גרוש שלן עם גרושתו בחדר במלון לדעת בית שמאי אין אנו חוששים שנישאו בשנית ולדעת בית הלל אנו חוששים שנישאו בשנית ולכן צריך לתת לה גט. ומחלוקתם, כך הבינו התלמידים, במקרה שעד אחד בלבד נכח בחדר במלון והעיד שקיימו יחסי מין לשם נישואים. משמע, בני זוג שנישאו בפני עד אחד נחלקו בו בית שמאי ובית הלל. תשובה: הגרוש והגרושה נכנסו לחדר המלון לבד ושני עדים ראו אותם שנכנסו לחדר אך לא ראו מה עשו בתוכו. לדעת בית שמאי אין אנו תולים שקיימו יחסי מין לשם נישואים, ולדעת בית הלל אנו מניחים שקיימו יחסי מין לשם נישואים לכן צריך לגרשה בשנית. המשיכו התלמידים לשאול, שני גברים, אישה ומזוודה עם תכולה בידיהם שבאו מחוץ לארץ ונחתו בארץ: אחד הגברים טוען – שהאישה אשתו והגבר הנוסף עבדו והמזוודה שלו. הגבר השני טוען ההפך, והאישה טוענת ששני הגברים עבדים שלה והמזוודה שלה וקבעו חכמים שצריכה להתגרש משני הגברים משום שאין אנו יודעים למי היא נשואה באמת. ועל כורחך, טוענים התלמידים, שהלכה זו היא במקרה שיש רק עד אחד. תשובה: האישה במקרה דלעיל אינה נחשבת נשואה ומותרת להינשא לאחר ללא גט. ומה שקבעו חכמים שצריכה גט משני הגברים זה רק כדי שתוכל לקחת חלק מהמזוודה שהיא טוענת ששייכת לה ותוכל לקחת חלקה כנוטלת חלק מכתובה. לבסוף הכריעו התלמידים שנישואים חייבים להיות בפני שני עדים. ואם היה עד אחד בלבד אף ששני הצדדים מודים שנישאו הנישואים לא תקפים. (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף סה, עמוד א – דף סה עמוד ב ).

נוסח התלמוד כלשונו:

"אמר רב יהודה: המקדש בעד אחד – אין חוששין לקידושיו. בעו מיניה מרב יהודה: שניהם מודים, מאי? אין ולא ורפיא בידיה. איתמר, אמר רב נחמן אמר שמואל: המקדש בעד אחד – אין חוששין לקידושיו, ואפי' שניהם מודים. איתיביה רבא לרב נחמן: האומר לאשה קדשתיך, והיא אומרת לא קדשתני – הוא אסור בקרובותיה, והיא מותרת בקרוביו; אי דאיכא עדים, אמאי מותרת בקרוביו? ואי דליכא עדים, אמאי אסור בקרובותיה? אלא לאו בעד אחד! הכא במאי עסקינן – כגון דאמר לה קידשתיך בפני פלוני ופלוני, והלכו להם למדינת הים. איתיביה: המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי, ב"ש אומרים: אינה צריכה הימנו גט שני, וב"ה אומרים: צריכה הימנו גט שני; היכי דמי? אי דאיכא עדים, מאי טעמייהו דב"ש? ואי דליכא עדים, מאי טעמייהו דבית הלל? אלא לאו בעד אחד! וליטעמיך, אימא סיפא: ומודים, בנתגרשה מן האירוסין – שאין צריכה הימנו גט שני, מפני שאין לבו גס בה; ואי סלקא דעתך עד אחד מהימן, מה לי מן האירוסין מה לי מן הנשואין! אלא הכא במאי עסקינן – כגון דאיכא עדי יחוד וליכא עדי ביאה, בית שמאי סברי: לא אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה, ובית הלל סברי: אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה; ומודים ודאי בנתגרשה מן האירוסין, דלא אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה, מפני שאין לבו גס בה. אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: המקדש בעד אחד – אין חוששין לקידושיו, ואפילו שניהם מודים. אמר רבה בר רב הונא: המקדש בעד אחד – בי דינא רבה אמרי: אין חוששין לקידושיו. מאן בי דינא רבה? רב. ואיכא דאמרי, אמר רבה בר רב הונא אמר רב: המקדש בעד אחד – בי דינא רבה אמרי: אין חוששין לקידושיו. מאן בי דינא רבה? רבי. מתיב רב אחדבוי בר אמי: שנים שבאו ממדינת הים ואשה עמהם וחבילה עמהם, זה אומר זו אשתי וזה עבדי וזו חבילתי, וזה אומר זו אשתי וזה עבדי וזו חבילתי, ואשה אומרת אלו שני עבדי וחבילה שלי – צריכה שני גיטין, וגובה כתובתה מן החבילה; היכי דמי? אי דאית ליה סהדי להאי ואית ליה סהדי להאי, מי מצי אמרה אלו שני עבדי וחבילה שלי? אלא לאו בעד אחד! ותסברא? עד אחד בהכחשה מי מהימן? אלא למישרי לעלמא – דכ"ע לא פליגי דשרי, והכא הכי קאמר: צריכה שני גיטין כדי לגבות כתובתה מן החבילה, ור' מאיר היא, דאמר: מטלטלי משתעבדי לכתובה. מאי הוי עלה? רב כהנא אמר: אין חוששין לקידושיו, רב פפא אמר: חוששין לקדושיו. אמר ליה רב אשי לרב כהנא: מאי דעתיך? דילפת דבר דבר מממון, אי מה להלן הודאת בעל דין כמאה עדים דמי, אף כאן הודאת בעל דין כמאה עדים דמי! א"ל: התם לא קא חייב לאחריני, הכא קא חייב לאחריני".