חכמים ראו שליחמורה (נקבת היחמור) יש שני כדורים לבנים בגודל ביצים באזור הרחם. בתחילה סברו החכמים שאלו ביצי היחמורה עצמה ולכן אסרו אותן באכילה. כי ביצים של חיות אסורות באכילה לפני שנשחטו כדת וכדין. תיקן אותם אחד החכמים, רב ספרא שמו, וטען: כדורים לבנים אלו אינם ביצי היחמורה אלא הם זרע האייל שהתקבצו לשני גושים לבנים דמויי ביצים. ומניין הגיע זרע האייל לרחם היחמורה? תשובה: לא לחנם הלך האייל אצל היחמורה. האייל שתאוותו גברה עליו חיפש איילה. האיילות שרחמן (נרתיקן) צר ולכן המשגל גורם להן כאב, אינן נזקקות ואינן נותנות לאיילים לפרוק תאוותם. מתוך תאווה שלא באה לסיפוקה הולכים האיילים אצל היחמורות ובועלים אותן. היות ואיילים אלו התאפקו זמן רב הצטבר אצלם זרע רב שיצא לרחם היחמורה. גושי זרע אלו, כך טוען חכם דלעיל, הם הכדורים הלבנים ברחם היחמורה. לכן גושים לבנים אלו מותרים באכילה, היות וזרע חיות טהורות מותרות באכילה גם לפני שחיטתן. (תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף ז, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"חלי דיחמורתא, סבור רבנן למימר: ביעי נינהו, ואסירן; אמר רב ספרא: זרעא דאילא הוא, דאזיל בתר אילתא, ואיידי דרחמה צר לא מזדקקא, ואזיל בתר יחמורתא, ונתרי".