על פי חוקי התורה גם הבהמה צריכה לשבות ביום שבת כי כך כתוב: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ" (שמות, כג; 12). חכמים פרשו את מנוחת הבהמה לא רק מעבודת הבהמה אלא אף כשמטיילת להנאתה אסור לה לשאת אפילו שרשרת. לכן קבעו שאסור לאדם שבבעלותו בהמה להוציאה בשבת כשלרגליה סנדלי מתכת כהגנה מפני האבנים שהולכת עליהן ולא לתלות בצווארה קמיע לרפואתה. את דבריהם ניסחו כך: "ולא בהמה בסנדל שברגליה, ולא בקמיע אף על פי שהוא מומחה, וזו חומר בבהמה מבאדם". משמע, לאדם מותר לשאת קמיע ולבהמה אסור. שאלו התלמידים: חכמים קדמונים קבעו במקום אחר שמותר לאדם לתלות על צווארו קמיע שקיבל מאדם שהתמחה לרפאות על ידי קמיעים, ומדוע נקבע שאין לתלות קמיע על צוואר הבהמה אפילו שקיבלו מאדם שכבר התמחה בכך? תשובה: חכמים קדמונים התכוונו לאסור רק קמיע שנעשה על ידי אדם שלא התמחה. המשיכו התלמידים לשאול: חכמים קדמונים נקטו בלשון מפורשת וברורה ואמרו: " ולא בקמיע אף על פי שהוא מומחה"? תשובה: חכמים קדמונים התכוונו לומר שהאדם שעשה את הקמיע התמחה לרפואות אדם אך לא לרפואות בהמות. המשיכו התלמידים לשאול: חכמים קדמונים המשיכו לנסח איסור זה באומרם: "זה חומר בבהמה מבאדם" משמע בהמה אסורה לצאת בקמיע מומחה ואילו אדם מותר לצאת בקמיע מומחה? תשובה: משפט זה מתייחס לדין הקודם שאסר להוציא בהמה עם סנדל מתכת אך לאדם מותר.
אם כך, דברי הקדמונים שאמרו: "ולא בהמה בסנדל שברגליה, ולא בקמיע אף על פי שהוא מומחה, וזו חומר בבהמה מבאדם". יתפרשו כך: לא בקמיע אף על פי שהוא מומחה: בקמיעים לרפואת אדם אך אם התמחה בקמיעים לרפואת בהמה מותר, וזו חומר בבהמה מבאדם: מתייחס לאמירה הקודמת "ולא בהמה בסנדל שברגליה". המשיכו התלמידים לשאול: איך יתכן שאדם יתמחה בכתיבת קמיעים לרפואת אדם ולא ייחשב מאליו כמומחה גם לבהמה? תשובה: אדם יש לו מזל לכן יתכן שהצלחתו נובעת ממזלו, אך בהמה אין לה מזל לכן צריך התמחות מיוחדת של קמיעים לרפואת בהמות. (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נג, עמוד א – דף נג, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"אמר מר: ולא בקמיע אף על פי שהוא מומחה. והא אנן תנן: ולא בקמיע שאינו מומחה. הא מומחה – שפיר דמי! – הכא נמי – שאינו מומחה. – והא אף על פי שהוא מומחה קתני! – מומחה לאדם, ואינו מומחה לבהמה. – ומי איכא מומחה לאדם ולא הוי מומחה לבהמה? – אין, אדם דאית ליה מזלא – מסייע ליה, בהמה דלית לה מזלא – לא מסייע לה. – אי הכי, מאי זה חומר בבהמה מבאדם? – מי סברת אקמיע קאי? אסנדל קאי!".