הנוגע בבשר חיה מתה (נבלה) הוא טמא כי כך כתוב: "כָּל הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא" (ויקרא, יא ; 24). בהמה בהריון שמת עוברה בתוך הרחם והכניס אדם את היד לשם ונגע בעובר המת, נחלקו חכמים בדינו. חכם אחד טוען שאינו נטמא, חכם אחר טוען תלוי – אם העובר נמצא בבהמה טמאה הנוגע בו טמא, ואם העובר נמצא בבהמה טהורה הנוגע בו טהור.

מנסים התלמידים להסביר את טעמם של שני החכמים דלעיל: החכם שמטהר את הנוגע בעובר מת למד זאת מקל וחומר: כשם שאם היו שוחטים את הבהמה המעוברת, השחיטה חלה גם על העובר (העובר לאחר שיצא מאמו השחוטה מותר באכילה ללא שחיטה והוא נקרא בהלכה "בן פקועה"). קל וחומר שכשם שהאם טהורה יהיה עוברה טהור. וכשהעובר נמצא ברחם בהמה טמאה, למרות שהטעם דלעיל אינו מתאים, הוא נלמד בהיקש (אחת המידות שהתורה נדרשת בהם).
וטעמו של החכם השני, המבחין בין עובר ברחם בהמה טהורה לרחם בהמה טמאה:
כתוב בתורה: "וְכֹל הוֹלֵךְ עַל כַּפָּיו בְּכָל הַחַיָּה הַהֹלֶכֶת עַל אַרְבַּע טְמֵאִים הֵם לָכֶם כָּל הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא" (ויקרא , יא ; 27). מהמילים " עַל כַּפָּיו" משתמע חיות שאינן מפריסות פרסה אלא הולכות על כפיהן, כלומר טמאות. שאלו התלמידים, אם כך, שהדבר תלוי בפרסות החיה, מה הדין אם נמצא עובר שאין פרסותיו סדוקות ברחם הפרה? גם במקרה זה צריך להיות טהור, משום שהקפיד הכתוב באומרו: "הַהֹלֶכֶת עַל אַרְבַּע" דווקא בחיה שאין פרסותיה סדוקות שלה ארבע רגליים, אך בהמה שלה פרסות סדוקות שמונה רגליים לה. (כל רגל עם שתי פרסות נמנית כשניים). אם כך, המשיכו התלמידים לשאול, פרה הנמצאת ברחם נאקה (נקבת הגמל) לא תטמא' משום שנמצאת בהמה בעלת 8 רגליים (פרה) ברחם של חיה בעלת 4 רגליים (גמל). תשובה: לומדים מריבוי הכתוב: " וְכֹל הוֹלֵךְ" מהמילה "כל" משמע גם מקרה דלעיל. עוד המשיכו התלמידים לשאול, מה הדין בעובר פרה שפרסותיו מחוברות וקלוטות ברחם פרה שפרסותיה מחוברות וקלוטות, וכך נמצא עובר בעל 4 רגליים בתוך רחם בהמה בעלת 4 רגליים. עוד המשיך לשאול , חכם אחד, רב אחדבוי בר אמי שמו, לשיטת הלימוד דלעיל , שעושים הבחנה בין 4 רגליים ל-8 רגליים ניתן להסיק שעובר חזיר (שפרסותיו שסועות כפרה) הנמצא ברחם החזירה יהיה טהור, שהרי עובר בעל 8 רגליים נמצא בתוך רחם של חיה בעלת 8 רגליים , ודין זה לא יעלה על הדעת. לכן דחו התלמידים את כל הלימוד דלעיל וניסו לתת טעם אחר.(תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ע, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"מתני'. בהמה שמת עוברה בתוך מעיה, והושיט הרועה את ידו ונגע בו, בין בבהמה טמאה בין בבהמה טהורה – טהור, ר' יוסי הגלילי אומר: בטמאה – טמא, ובטהורה טהור:

גמ'. מאי טעמא דתנא קמא? אמר רב חסדא: קל וחומר, אם הועילה אמו להתירו באכילה, לא תועיל לו לטהוריה מידי נבלה! אשכחן בהמה טהורה, בהמה טמאה מנלן? אמר קרא: +ויקרא י"א+ וכי ימות מן הבהמה – זו בהמה טמאה, אשר היא לכם לאכלה – זו בהמה טהורה, איתקש בהמה טמאה לבהמה טהורה, מה בהמה טהורה – עוברה טהור, אף בהמה טמאה – עוברה טהור. ור' יוסי הגלילי מאי טעמא? אמר ר' יצחק: דאמר קרא +ויקרא י"א+ וכל הולך על כפיו בכל החיה ההולכת וגו' – מהלכי כפים בחיה טמאתי לך; אלא מעתה, קלוט במעי פרה ליטמא, דמהלכי כפים בחיה הוא! מהלכי כפים במהלכי ארבע, והאי – מהלכי ארבע במהלכי שמנה הוא; פרה במעי גמל לא תטמא, דמהלכי שמנה במהלכי ארבע הוא! הולך וכל הולך – לרבות פרה במעי גמל. קלוט במעי קלוטה ליטמא, דמהלכי ארבע במהלכי ארבע הוא! להכי אהני ק"ו דרב חסדא, מתקיף לה רב אחדבוי בר אמי: חזיר במעי חזירתא לא ליטמא, דמהלכי שמנה במהלכי שמנה הוא! אלא אמר רב נחמן בר יצחק, מהכא: +ויקרא ה'+ נפש כי תגע בכל טמא או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה או בנבלת שרץ טמא, וכי נבלת בהמה טמאה מטמאה ובטהורה לא מטמאה? אלא איזה זה – זה עובר, שבטמאה – טמא, ובטהורה – טהור. ומאחר דנפקא ליה מדרב נחמן בר יצחק, דרבי יצחק ל"ל?"