לאחר שמסיימים את ספירת העומר ביום החמישים, צריך להביא לבית המקדש ביכורי חיטים ולאפות מהם שתי כיכרות לחם. חיטים אלו

אסור על-פי דין תורה לחסום את פי השור בשעת הדיש (דרכם היה להפריד את קליפת החיטה מהגרגיר באמצעות שור הדורך

פלפולנו היומי יעסוק באישה שבנרתיקה (באבר מינה) היה בשר נבלה (בשר של חיה מתה). נסביר קודם לכן כי בזמן בית

לדעת אחד מחכמי התלמוד לאדם הראשון אסור היה לאכול בשר. תמהו התלמידים: הרי מסופר שאדם הראשון היה יושב בגן עדן

אישה הנישאת בביאה ובא אחר באמצע המשגל וקידשה גבר הרוצה לשאת אישה יכול לעשות זאת בשלושה אופנים: בכסף, בשטר ובביאה.

המצב הנידון בתלמוד שלפנינו: אדם ערך בביתו בדיקת חמץ לקראת פסח. לאחר שסיים ראה עכבר עם פיסת חמץ בפיו נכנס

שאל אחד החכמים את רב ששת: מה דין המכניס את איבר מינו לישבן של עצמו? (בלשון התלמוד: המערה בעצמו מהו?)

כדי שיהיה ראוי לעונש על אכילת דברים האסורים באכילה חייב אדם לאכול מהם כמות בנפח של זית (משהו כמו 30

חכמים קדמונים (תנאים) חייבו בדיקת הבית מפני החמץ לקראת הפסח. הוראות רבות נכתבו ונתדיינו בנושא זה – באיזה מקום, מתי