לדעת החכם, שמואל שמו, מגילת אסתר אינה נכללת בכתבי הקודש. שאלו התלמידים: החכם שמואל אמר במקום אחר שמגילת אסתר נאמרה ברוח הקודש? תשובה: אומנם מגילת אסתר נאמרה ברוח הקודש והיא נקראת בפורים בעל-פה אך אינה נכללת בכלל כתבי הקודש הכתובים בתנ"ך. כלומר, היא נאמרת בעל-פה אך אינה מצורפת כטקסט לכתבי הקודש. המשיכו התלמידים לשאול: לדעת חכמים קדמונים מגילת אסתר היא בכלל כתבי הקודש? תשובה: החכם שמואל דעתו כדעת חכם קדמון, רבי יהושע שמו, שסובר שמגילת אסתר אינה כלולה בכתבי הקודש ואין לצרפה לספר התנ"ך.
לדעת החכם, שמעון בן מנסיא שמו, ספר קוהלת אינו בכלל ספרי התנ"ך שאינו אלא דברי חכמה אנושית של שלמה המלך. לדעת חכמים אחרים, קוהלת הוא בכלל כתבי הקודש, ודברים שהועלו על כתב כמו קוהלת ברוח הקודש נאמרו ולא כחכמה אנושית. והראייה לכך ששלמה היה מספר משלים רבים ולא הועלו על הכתב משמע, אלו שהועלו על הכתב ברוח הקודש נאמרו ואלו שלא הועלו חכמת שלמה האנושית היא. ומניין ששלמה אמר משלים רבים ולא הועלו על הכתב? כי כך כתוב: "וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה…וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף" (מלכים א, ה; 11-12) משמע, הרבה משלים ושירים ולא הועלו על הכתב. ואם תטען שאומנם שלמה אמר הרבה משלים והחליט לכתוב חלק מחכמתו הפרטית וחלק לא, וקוהלת הוא אחד מדבריו החכמים והאנושיים שהחליט לעלותם על הכתב. טענה זו לא תתכן, משום ששלמה המלך עצמו בספרו משלי [לדעת חז"ל שלמה כתב את כל ספר משלי גם הפרק שנאמר בו: "דברי אגור") כתב שאין להעלות על הכתב דברי חוכמה אנושית מלבד דברים שנאמרו ברוח הקודש כי כך כתב: "כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה מָגֵן הוּא לַחֹסִים בּוֹ: אַל תּוֹסְףְּ עַל דְּבָרָיו" (משלי, ל; 5-6). משמע, אין להוסיף דברים אנושיים על-פני דברים אלוהיים.
חכמים קדמונים הוסיפו והביאו ראייה מהכתובים שמגילת אסתר נאמרה ברוח הקודש ולא בחוכמה אנושית. כך אמר רבי אליעזר: מתוך שנאמר במגילה: "וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי" (אסתר, ו; 6). וכי מניין לכותב המגילה מה חשב המן בלבו? על כורחך רוח הקודש גילתה צפונות לבו של המן. לדעת רבי עקיבא מתוך שנאמר: "וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ" (אסתר, ב; 15)
ומניין לכותב המגילה שכל רואיה התרשמו לחיוב מאסתר? על כורחך רוח הקודש ידעה זאת. לדעת החכם רבי מאיר מתוך שנאמר: "וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי [שבגתן ותרש רצו לשלוח יד במלך אחשוורוש]" (אסתר, ב; 22) וכי כיצד נודע למרדכי? על כורחך רוח הקודש גילתה למרדכי. החכם רבי יוסי בן דורמסקית, הביא ראייה שמגילת אסתר ברוח הקודש נאמרה כך, מתוך שנאמר: "וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם מַכַּת חֶרֶב…וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם" (אסתר, ט; 5-10). וכי מניין לכותב המגילה שכל היהודים בכל המקומות לא שלחו ידם בביזה? על כורחך רוח הקודש ידעה זאת. אמר אחד התלמידים, שמואל שמו, שלו יש ראייה גדולה וטובה משל חכמים קדמונים לכך שמגילת אסתר ברוח הקודש נאמרה. מתוך שנאמר: "קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים" (אסתר, ט; 27) משמע קִיְּמוּ בשמיים (רוח הקודש) מה שהיהודים קִבְּלוּ בארץ. אמר אחד התלמידים, רבא שמו, שראיות חכמים קדמונים אינן מוצקות ולכולם יש פירכא מלבד התלמיד החכם שמואל. ומה הפירכא לכל אחד ואחד? הפירכא לרבי אליעזר – יתכן שכותב המגילה ידע מתוך סברה אנושית שזה מה שחשב המן בלבו כי לא היה אדם חשוב למלך יותר מהמן.
הפירכא לרבי עקיבא – היות ונעשה נס לאסתר ולכל אחד שהייתה מוצגת בפניו נדמתה בעיניו כאילו מאותה אומה של המתבונן היא, וטבעי הדבר שהיא תשא חן בעיניו ואין צורך שרוח הקודש תגלה זאת. הפירכא לרבי מאיר – בגתן ותרש דיברו בשפת טורסית שפה שמרדכי היה בקי בה והוא שמע אותם מדברים בניהם, ולא היה זקוק לרוח הקודש כדי לדעת שביקשו לשלוח יד במלך אחשוורוש. הפירכא לרבי יוסי בן דורמסקית – שליחים היו בכל מקום שאמרו שהיהודים לא שלחו ידם בביזה. נמצא שלכולם יש פירכא לטענתם שאסתר נאמרה ברוח הקודש מלבד לחכם שמואל. אמר התלמיד, רבינא שמו, מאחר וכל ראיות חכמים קדמונים יש להם פירכא מלבד שמואל על כך יש לומר את הפתגם העממי: טוב פלפל חריף אחד מסל מלא דלעות. החכם רב נחמן אף הוא הביא ראייה משלו שאסתר ברוח הקודש נאמרה. מתוך שנאמר: "וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים" (אסתר, ט; 28) וכי מניין לכותב המגילה מה יקרה בעתיד לבוא? על כורחך ברוח הקודש נאמרה. התלמיד, רב נחמן בר יצחק שמו, הביא ראייה משלו. מתוך שנאמר: "וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם" וכי מניין לכותב המגילה שזכרם לא ישכח מזרעם? על כורחך רוח הקודש ידעה זאת. (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"אמר רב יהודה אמר שמואל: אסתר אינה מטמאה את הידים. למימרא דסבר שמואל אסתר לאו ברוח הקודש נאמרה? והאמר שמואל: אסתר ברוח הקודש נאמרה! – נאמרה לקרות ולא נאמרה ליכתוב. מיתיבי: רבי מאיר אומר: קהלת אינו מטמא את הידים, ומחלוקת בשיר השירים. רבי יוסי אומר: שיר השירים מטמא את הידים, ומחלוקת בקהלת. רבי שמעון אומר: קהלת מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל, אבל רות ושיר השירים ואסתר – מטמאין את הידים! הוא דאמר כרבי יהושע. תניא, רבי שמעון בן מנסיא אומר: קהלת אינו מטמא את הידים, מפני שחכמתו של שלמה היא. אמרו לו: וכי זו בלבד אמר? והלא כבר נאמר (מלכים א' ד' /ה'/) וידבר שלשת אלפים משל, ואומר (משלי ל') אל תוסף על דבריו. מאי ואומר? וכי תימא: מימר – טובא אמר, דאי בעי – איכתיב, ודאי בעי לא איכתיב. תא שמע אל תוסף על דבריו. תניא, רבי אליעזר אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה, שנאמר (אסתר ו') ויאמר המן בלבו. רבי עקיבא אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה, שנאמר (אסתר ב') ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל ראיה. רבי מאיר אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה, שנאמר (אסתר ב') ויודע הדבר למרדכי. רבי יוסי בן דורמסקית אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה, שנאמר (אסתר ט') ובבזה לא שלחו את ידם. אמר שמואל: אי הואי התם הוה אמינא מלתא דעדיפא מכולהו, שנאמר קימו וקבלו – קימו למעלה מה שקיבלו למטה. אמר רבא: לכולהו אית להו פירכא, לבר מדשמואל דלית ליה פירכא. דרבי אליעזר – סברא הוא, דלא הוה איניש דחשיב למלכא כוותיה, והאי כי קא מפיש טובא ואמר – אדעתיה דנפשיה קאמר. דרבי עקיבא – דלמא כרבי אלעזר, דאמר: מלמד שכל אחד ואחד נדמתה לו כאומתו. והא דרבי מאיר – דלמא כרבי חייא בר אבא, דאמר: בגתן ותרש שני טרשיים היו. והא דרבי יוסי בן דורמסקית – דלמא פריסתקי שדור. דשמואל ודאי לית ליה פירכא. אמר רבינא: היינו דאמרי אינשי: טבא חדא פלפלתא חריפתא ממלי צני קרי. רב יוסף אמר, מהכא: (אסתר ט') וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים, רב נחמן בר יצחק אומר, מהכא: וזכרם לא יסוף מזרעם".