חכמים קדמונים (תנאים) קבעו שתפילה אינה מועילה לשנות את המציאות לאחר שהתבררה המציאות ובלשונם: "הרי זו תפילת שווא". כך למשל מי שאשתו בהריון וחפץ בבן זכר אל יתפלל: " יהי רצון שתלד אשתי זכר" כי מין הילוד כבר התברר בבטן האישה. שאלו התלמידים: לאה כשהייתה בהריונה השביעי לאחר שילדה ששה בנים לא רצתה ללדת בן זכר נוסף כדי לא למעט את חלקה של רחל ממניין שנים עשר השבטים, לכן התפללה שתלד בת ומיד מין הילוד בבטנה נהפך מזכר לנקבה, משמע תפילה עוזרת גם לאחר שמתבררת המציאות. תשובה: זה היה מעשה נס ואין למדים מנס. תשובה נוספת: לאה התפללה שתלד בת כשהייתה בתוך ארבעים יום להריונה ועד זמן זה מין הילוד עדיין לא נקבע. כפי שקבעו חכמים קדמונים; שלשה ימים ראשונים משעת קיום יחסי המין יתפלל ששכבת זרעו לא תסריח, משלשה ימים עד ארבעים יום יתפלל שיהיה זכר. המשיכו התלמידים לשאול: מין הילוד נקבע כבר בזמן קיום יחסי המין כדעת החכם, רב יצחק שמו, שאמר – אם הגבר גומר ראשון מין הילוד תהיה נקבה, אם אישה גומרת ראשונה מין הילוד יהיה זכר. משמע, מין הילוד נקבע בזמן הזיווג ותפילה לא תועיל ותהיה "תפלת שווא". תשובה: אם בני הזוג גמרו יחד מין הילוד לא מתברר עד ארבעים יום, לכן תפילה תועיל במצב זה. אך אם הגבר או האישה הקדימו אחד את השניה אזי אין טעם להתפלל כי כבר נקבע מין הילוד. (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"היתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא. ולא מהני רחמי? מתיב רב יוסף: (בראשית ל') ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה, מאי ואחר? אמר רב: לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה: שנים עשר שבטים עתידין לצאת מיעקב, ששה יצאו ממנו, וארבעה מן השפחות – הרי עשרה, אם זה זכר – לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות! מיד נהפכה לבת, שנאמר ותקרא את שמה דינה! – אין מזכירין מעשה נסים. ואיבעית אימא: מעשה דלאה – בתוך ארבעים יום הוה. כדתניא: שלשה ימים הראשונים – יבקש אדם רחמים שלא יסריח, משלשה ועד ארבעים – יבקש רחמים שיהא זכר, מארבעים יום ועד שלשה חדשים – יבקש רחמים שלא יהא סנדל, משלשה חדשים ועד ששה – יבקש רחמים שלא יהא נפל, מששה ועד תשעה – יבקש רחמים שיצא בשלום. – ומי מהני רחמי? והאמר רב יצחק בריה דרב אמי: איש מזריע תחלה – יולדת נקבה, אשה מזרעת תחלה – יולדת זכר, שנאמר (ויקרא י"ב) אשה כי תזריע וילדה זכר! – הכא במאי עסקינן – כגון שהזריעו שניהם בבת אחת".