מתוך דאגה לעניים התורה ציוותה על בעל שדה, ששכח חבילת שיבולים (עומר) בשדהו, שישאירם ליתומים ואלמנות ולא ישוב לקחתם, כך

שאל רבי עקיבא את רבן גמליאל, אדם שקיים יחסי מין עם אחותו (גילוי עריות במשפחה) ואותה אחות היא גם דודתו

קבעו חכמים קדמונים (תנאים) שאחת המלאכות האסורות בשבת היא הוצאת חפצים מרשות היחיד לרשות הרבים וההפך. לכן אסרו על אדם

הנוגע בבשר חיה מתה (נבלה) הוא טמא כי כך כתוב: "כָּל הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא" (ויקרא, יא ; 24). בהמה בהריון

אישה המגיע לה על-פי ההלכה מזונות (פרודה, אלמנה מנכסי היתומים….) קצבו חכמים את מזונותיה בהתאם לצרכיה. כך למשל קבעו שצריך

נוזל זרע של יהודי הוא אחד מהדברים המטמאים והנוגע בו הוא טמא, וכדי להיטהר הוא צריך לטבול במקווה. גם כאשר

גנב שור ונתפס צריך לשלם כפליים מערך הגניבה. גנב את השור שחטו או מכרו ולאחר מכן נתפס, צריך לשלם פי

דין גבר הבועל בהמה וכן אישה שנבעלה לבהמה, הבהמה, הגבר והאישה נידונים כולם לגזר מוות (בסקילה). כי כך כתוב: "וְאִישׁ

אדם הנוגע במת נטמא ואינו יכול להיכנס לבית המקדש. דינים רבים נכתבו על טומאת המת ואחד מהם: גופת מת הנמצאת

השואל מחברו פרה ומסיבה כל שהיא מתה , חייב השואל לשלם לבעלים את עלות הפרה. אף שלא הייתה רשלנות מצד