יין של גויים, המאמינים באמונה אלילית כדוגמת הרומאים בתקופת שלטונם, אסור לשתותו. לכן אסרו חכמים את כדי החרס שאכסנו בם

אדם מוזהר לא לשכוח להשבית את בהמתו בשבת, כי כך כתוב: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ

דרכם של חז"ל לדון ולדרוש פסוקים ומתוך דרשות אלה הם מסיקים מסקנות הלכתיות. כך למשל בפרשת "סוטה" (אשת איש שבעלה

שני גברים שנישאו לשתי נשים תחת חופה אחת, ולאחר החופה הוחלפו הכלות וקיימו יחסי מין זה עם זו וזו עם

שאל אחד החכמים, רמי בר-חמא שמו: פיל שבלע סל העשוי מנצרים של דקל והוציאו יחד עם צואתו – האם הסל

דרכם של חכמים לספר על מפגשים ושיחות בין הרבנים למשפחת הקיסרות הרומית בתקופתם. לתוכן השיחות התייחסו חכמי התלמוד בכובד ראש

חכמים אסרו להשתמש ולהינות מצלמים ופסלים של מלכי בבל, יוון ורומי (כדוגמת פסל אוגוסטוס ויוליוס קיסר) משום שהאנשים התייחסו אליהם

הנושא אישה בטבעת ואומר לה: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל", למעשה נשא את האישה בקניין כספי

ביום טוב (בחג) אסור לאכול יונים הנמצאים בשובך אלא אם כן ייעד את היונים לפני החג לצורך אכילתם בחג. מה

שני גברים הישנים ערומים במיטה אחת ופניהם זה מול זה, אסורים לקרוא קריאת שמע משום שכל אחד רואה ערוות חברו