חכמים סברו שיש חיות שבכוחן להטיל ארס מציפורניהם המסוגל להרוג את החיות והעופות. כך למשל אריה וזאב יש בכוחם להטיל

אדם המבייש את חברו צריך לשלם לו דמי בושת, חכמים הם שאומדים את דמי הבושת. כך למשל אמדו את הסוטר

אסור, על-פי דין תורה לחסום פי השור בשעת הדיש (דרכם היה להפריד את קליפת החיטה מהגרגיר על-ידי דריכת הרגליים של

כהן העובד בבית המקדש צריך ללבוש בגדים מיוחדים כחלק מטקס הכפרה ועבודת הקורבנות. כי כך כתוב: "וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד

סיפרו התלמידים על רבי שמעון בן חלפתא שהיה אוהב לעסוק בניסויים ובבדיקות בחרקים ובבעלי חיים אחרים כדי ללמוד מהם את

ביום שבת אסור לטלטל חפצים ועצמים שאין בהם שימוש בשבת. לכן אסור לטלטל ולהחזיק אבנים בשבת, היות ואין דרך לעשות

חכמים קבעו שהמקיים יחסי מין עם תינוקת עד גיל שלוש אין היחסים מוגדרים "ביאה". המשמעות המשפטית (ההלכתית) לכך היא, שאם

כל חפץ, צמח או בעל חיים שהשתחוו לו וסגדו לו כחלק מפולחן אלילי, חכמים אסרו להשתמש בהם לצורכי עבודת בית

אחד החכמים העיד עדות ראייה, שראה את רבי יהודה הנשיא (עורך המשנה) בעודו מתפלל: מוציא מפיו גיהוק (גרפס) , כשפיהק